|
כרונוס אוכל ילדיו
סורס וזרעו נשפך אל הים
ומאז הוא חוזר אלינו
עם הגלים
מזריק לתוכנו געגועים
כרוניים אל מה שאין
נוקם בנו יחד עם תנטוס
את הכמיהות למה
שהיה יכול להיות ולמה שלא יהיה. |
|
|
כשתראי את זה
תגידי אמא'לה!
כשתאכלי את זה
תגידי ממממ!
כשתקבלי את זה
תגידי וואו!
צלצלי עכשיו,
אשתי במילואים.
אפרוח ורוד.
נ.ב.
והביצים שלי גם
עשויות משוקולד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.