"בוא אליי" אני קוראת לך ואתה בא. הפעם לא כמו תמיד, אלא
בכעס.
חושב שאעשה כרצונך, שאתנהג יפה. לא שוב.
אקשור אותך באזיקים למיטתי, אהדק אותם עד שיחסמו את זרם דמך.
אפשיט אותך.
בהתחלה אוריד את חולצתך, לאחר מכן לאט לאט אעבור לשאר הבגדים
עד אשר תישאר במראה הטבעי כמו ביום שבו נולדת.
אגיד לך "חכה שנייה" וארוץ למטבח, בדרך תועה אם זו הנקמה
שמבצעת עבורי את זה.
אפתח ואחטט בכל מגירות המטבח עד אשר אמצא את הסכין החדה ביותר
והגדולה ביותר ואחזור שוב אלייך.
אתה תסתכל עליי מופתע ולאחר מכן תתחיל לנסות להשתחרר ולצעוק,
אך תזכור, אף אחד לא נמצא פה, רק אני ואתה, לא ישמעו אותך
צועק- בדיוק כמו בחלל.
אתיישב עלייך באזור הבטן ברגליים מפושקות, מרגישה את זיעת הפחד
שלך מצטברת לי על המכנס, ואתחיל במלאכה.
בהתחלה אנעץ בך את הסכין הישר בלב, בדיוק כמו שעשית לי, אסובב
אותה מספר פעמים ואתן לך לדמם כאוות נפשך. מידי פעם אסתכל
עלייך במבטים מזלזלים ואצחק בכל פעם שתצרח ותתעוות, מזכירה
לעצמי להחליף מצעים.
אוציא את הסכין מלבך המדמם ואנעץ לך אותה פעמיים בעיניים. פעם
אחת בכל עין כדי שלא תצליח לראות יותר לעולם.
שוב ארוצה לי למטבח בחיפוש אחר כלי חד כלשהו אחר. אמצא לי
מספריים, אקח אותם ואחזור.
שוב אתיישב עלייך, הפעם דמך ימלא לי את המכנס.
אקח את ידך, שעשתה לי כה רבות, ואחתוך את כל האצבעות הנמצאות
עליה.
אקח את ידך השניה ואבצע פעולה דומה.
אקח שוב את הסכין, אך הפעם במטרה אומנותית: אחרוט עלייך שמות,
סמלי שטן למיניהם, מספרים ושאר דברים לא נחוצים בכדי שיצטיירו
על גופך.
לא תוכל להביט בי, עינייך במקרה חסרות, אולם בשארית כוחות
אחרונה תפנה אליי את פנייך המדממות, תפצח את פיך המדמם גם הוא
ותשאל: "למה?"
אגחך לעצמי, אסטור לך כמעה ואענה: "סתם ככה". |