08/08/99


ששששש...... שקט!
הכל הופך שחור לרגע, האור, שכל כך התרגלת לראות, נעלם, אבל רק
לרגע, ומה אז? מה קורה אז?
אתה מתבלבל בחושך, לא רגיל לחיות באפילה הזו, שלא נותנת להרגיש
את מראה החיוך מולך, אתה בעלטה מוחלטת, אבל, שוב, רק לרגע.
והנה, מרחוק, אתה רואה אור חלוש, מתגבר מול כל צעד שלך, אתה
נושם את האוויר הנושב מכיוון הפתח, אתה מתקרב עוד קצת, עוד
קצת, האור הופך בהיר יותר, חזק יותר, הזיכרונות מהעבר הלא רחוק
והרחוק נפגשים ומעלים דמעה של געגוע למה שהיה, אתה מתקדם עוד
מטר, עוד צעד, האור מתקרב, עוד שניה ותראה עמק ירוק מלא ציפורי
גן-עדן יפות, שרות שיר לכת מוכר, לכבודך, נשים מרקדות בשבילך,
הכל זז למענך, הכל בזכותך.
עוד רגע, עוד שניה, חכו לי, אל תתנו לאור המתחזק להיחלש, אל
תיקחו ממני את הרצון להגיע לשם, אל תברחו. והם? הם מקשיבים,
אתה יודע שהם שם, מעליך, לא רחוק, שומרים על כל תנועה שלך, לא
לעשות תנועות מיותרות, רק ללכת לאותו הכיוון, בטור עם כל אותם
אלה שלפניך, ועם כל אלה שמאחוריך, רק לצעוד לאותו מקום, עם
חלומות שונים, נפגשים, דו-קיום של אמונות של פחדים, כולם אתך
בתור, והם למעלה שומרים רק עליך, לזה שלפניך יש את השומרים
שלו.
שששש... שקט!
רק לא להילחץ, הנה, האור כבר כאן, ואתה רואה את החלום נפרש
מולך, אותו העמק עם אותן ציפורים, עם אותן נשים, והדלת נסגרת
מאחוריך, אתה מגשים.
אבל לא, אתה מסתובב לחזור לכל מה שהשארת מאחור, את אותם חברים,
את אותה אהבה לא גמורה, אותם חובות, אותן הנאות קטנות, אתה
רוצה לחזור, אבל.. אי אפשר, חביבי, אתה כבר מת!!!!!!!!