אי שם באירופה יש איזה מדינונת קטנטונת וחסרת חשיבות עם אנשים
שוליים אך מוזרים להפליא.
הקטע הבאמת מוזר בארץ הזאת זה איך שהיא מסווגת את תושביה, כל
המוסדות וגם האנשים מתחלקים לשני סוגים, לא פחות ולא יותר,
שניים - אוהבי המלפפונים ואוהבי העגבניות.
כאשר ילד מגיע לגיל 5 שואלים אותו מה הוא, אוהב עגבניות, או
אוהב מלפפונים.
לפי תשובתו של הילד מסווגים אותו לבתי ספר, תנועות נוער,
חנויות בגדים, איזורי מגורים,
תחביבים, הכל.
אוהבי המלפפונים ואוהבי העגבניות שונים אלה מאלה באלף צורות
שונות, לדוגמא:
כל אוהבי העגבניות אוהבים מוזיקה קלאסית, אוהבי המלפפונים
לעומת זאת מעדיפים רוק כבד.
השפה אמנם זהה אבל קיימים שני ניבים שונים, ניב למלפפונים,
וניב לעגבניות.
אנשי הארץ הזאת מאמינים שאפשר מיד לסווג את אופיו ואת צורת
חשיבתו של כל בן אדם לפי אהבתו, תהא לאיזה צד שתהא.

יום אחד הגיע למדינה מהגר, בחור צעיר, אבל לא צעיר מדי, לאחר
שהוסברו לו מנהגי המדינה בחופזה, הובא לפני המועצה ששאלה אותו
את אותה שאלה שהיא שואלת כל ילד שבא לפניהם,
את אותה שאלה, פשוטה לכאורה שנשאלו הם לפני שנים כה רבות:
"נו, אז מה אתה?"
ענה להם הבחור, והיו כאלה שנשבעו שראו חיוך מופתע עולה על
פניו,
"אני בן אדם, ואתם?"