אדמונד רופוס / האוויר |
שמהדהד בשקט הרחוב החשוך
עשרים ושבעה צעדים
ועומד שם
עיניי לאופק הברור
בלילה ללא כוכבים
האור נראה חזק מתמיד
טעמך על שפתיי
רייחך עדיין עלי
עייפות נלחמת עלי
אך שמחה כובשת אותי
בדמעותייה
המנקות אותי מבפנים
חיוך רחב על שפתיי
ויודע היום יותר מתמיד
משפתיך נדבקתי בחיוך זה
והאוויר מריח כמו
ניצנים של געגוע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|