ואשקוט מולך.
עת תרטיבי חולצתי במשקולות עברך
ותקראי לרחמיי לצעוד אל משכנך
אערסל אל חיקי הצגתך המפוארת
אספוג פחדייך מחולצתי לתוך תוכי,
אשאר יבשה אל מול הצופים
פן תבושי מפרי יצירתך-
עובר ושמו פחד השוכן בבטני בזכותך.

עת תנגני נגונך הערום
זה הקורא לתמימותי ללטף מכאובייך
זה אשר הכרתי בילדותי
אנמיך נגוניי אל מול שנות חייך
אחבקך ואתאבן סביב גופך
כאם המערסלת תינוקה
כחומה המגנה על עירה
אגן על תהילתך.

וייבשו עיניי מרחמים

אלמת היא בתך
תשקוט מולך...!

והצגתך
הצגה לתפארת.