הב לך מכחול וצייר לי תרשים מיטה
עגן רגליה בקרקע, גם אם צחיחה
גהץ סדין צחור על מערומיה, גם באם רכותה לא אחידה
משוך קווי מתאר לא מגובשים, כאילו תוחם התהוות כיסופיך
הוסף נפח קימורים ספק עגולים כמו מוסיף נופח חייך
בעתות ערב, בשעה שתשוב אל זו היצירה, פרי עטך
בהתמכרות לא נשלטת הרווה צימאונך
מניחוח חומרה הטרי כרת סגולותיך
מיופייה החבוי לקט ליטופיך, שרטוטיה
ומשתסיים מלאכתך צייר, פסל חיי
כשעל פנים יהיה התוצר מוגמר
רק כשתדע היא לבטחה שמתוכה חצבתיה
תחל האדמה להנביט ראשית יבוליה,
חללי השרטוטים שהפכת נפחים יחלו מתמלאים עינוגים
והנה כבל עם ועדה תחצין דמותה
הלעיתים נבוכה, לעיתים גאה
זו אשר אתה בידי יצר חשפת,
ולמענה בבלעדיות יגעת ונגעת.
היא תעמוד אישה על תלה לבדה
ללא תלויה נשימתה בחיונותה
רק אז היא תחל לאהוב יופי פרי יצירתך, עצמה
אז
אולי גם אותך. |
