מכל הלילות שעברו/
הגעתי למסקנה /
כי מלותיי ראויות לדממה/
ופחות לחשיפה/
שעורי זקוק לצל החשכה/
יותר מאשר לקרני כל /
אור שנגלה./
פניי קמלו אל עצמם,/
נגלה בשרי לקל השתיקה/
כל שמצאתי בי היה דומם/
ונטול הרגשה./
תרתי את רחובות הזעם/
וביקרתי ברחובות הצרחה/
אך כל קול נבלע/
ומאום לא נגלה/
אל אויר פתוח/
או אוזן שהייתה פקוחה/
ענפיי נשרו אחד אחד/
לא נותרו עלים לחסותני/
לא נותרה שמיכה לחממני/
רוח החורף חדרה לעצמותיי/
הימים ללא שמש-רק הם היו ימיי/
הדרך התעקלה/
מפתי השתבשה/
מצפני ניתך באש/
שהציתה רוח תוכי/
שאבדה/