הרשל'ה עבד בבית הדפוס של פרוספר,
הוא היה תוצר מובהק של תנועת ההשכלה.
הוא הדפיס ספרי שירה, דרמה וגם פרוזה,
ומילון אחד של חמישים אלף מילה.
הרשל'ה היה מפזר אותיות עופרת,
הוא זכר בעל-פה את כל העיתונים והספרים,
מודעות ומניפסטים, ואפילו את חוברת
העצות למטייל בחצי האי של קרים.
יום אחד אמר לו מנדל מחנות הספרים: "אני בטוח
שספרים בכלכלה לעולם לא יימכרו, וזה אפילו לא מדע."
הרשל'ה החליט להראות לו מהיכן משתין הדג מלוח
והתחיל להישאר בלילות בעבודה.
תוך רבעון הספר כבר היה מוכן לאקספרימנטים:
מאה אלף עותקים בעטיפה כבדת-משקל.
הרשל'ה חתם עליו בשם בדוי והביא אותו למנדל,
ועל הכריכה האדומה התנוסס השם: Das Kapital.
ארבעים מהדורות נמכרו בתוך שנה וחצי,
מנדל התרחב לרשת חנויות והוצאה לאור.
מזעיר-בורגני הוא הפך לקפיטליסט בחסד,
מעסיק גדול אבל מאוד נאור.
ובזמן שליברלים צעירים התסיסו והלעיזו
והשביתו מפעלים ואיימו במהפכה העולמית,
הרשל'ה חיבר את יסודות הפסיכואנליזה,
כשניסה לכתוב זכרונות ילדות על אמו הצדקת שולמית.
ספר זה מכר המון, כל מהדורה אזלה ברגע,
הרשל'ה קיבל שכר סופרים שהלוואי עלי.
רעיות של סוחרים האשימו את הסופר-אגו
בעליית מחיר הקמח ובהתכלות המלאי.
אחרי כן הרשל'ה החליט לכתוב סאטירה משובחת,
חריפה כחזרת רומנית, עוצמתית כמתיאוס פאסיון,
שתוציא לגויים את החשק לחיות ולאכול בנחת,
וחיבר בבית הדפוס את הפרוטוקולים של זקני ציון.
אלע גויים משוגועים, הם חטפו את הפרוטוקולים
כוודקה בימי משכורת. מנדל התרחב לתאגיד
עולמי. השאר ידוע וצפוי כרשימת מכולת,
וזוהי כל האמת על המזימה היהודית. |