טל. מה היה קורה אם היינו יכולים לעצום את העיניים לכמה דקות,
חזק חזק, ולמצוא את עצמנו פתאום במקום אחר? לכולנו יש חלום כזה
לפחות פעם ביום. ומה אם היינו יכולים לצעוק חזק באויר, ולשמוע
את הקרובים לנו, אלה שהלכו מאיתנו, צועקים לנו בחזרה "אוהבים
אותך"? נכון שהיה נחמד אם כשהיה לנו קר, והיינו מרגישים
בודדים- היינו יכולים למשש את האויר ביד ולהרגיש יד חמה של
אמא? חיבוק של חבר? לפעמים בא לנו מאוד, להסתכל במראה ולראות
אדם יפה יותר, למרות שכולם אוהבים איך שאנחנו נראים. ואין אחד
מאיתנו שלא האמין פעם שהוא מיותר בעולם, ולא משנה כמה חייכו
אליו, כמה מאיות היו לו בתעודה, וכמה החבר'ה אהבו אותו.
אז כן, תמיד מגיע השלב שבו אנחנו מסתכלים על כל מה שיש לנו-
בית גדול, עוזרת, פלאפון, מכונית, סיגריות ודיסקים- אבל בפנים
אנחנו מרגישים כאילו ריקניים- כי חסר לנו המקום המיוחד שלנו,
החבר הקרוב, האהוב, החיים- האושר. טל, נכון שלפעמים בא לבכות,
ואז אם עצובים ושומעים שיר כזה של R.E.M  או Anouk - בא לבכות,
ולצעוק בכל הכוח, ולהוציא את העצבים? ואם במקרה נפל עלינו איזה
סרט רומנטי או עצוב, אנחנו הראשונים שיחנקו בגרון? ואם בדיוק
חבר יתקשר, אז נעשה הכל- רק כדי להסתיר בכל הכח את העצבות
שלנו.
טל. ואם הייתי אומר לך, שלכולם יש את הרגעים האלו בחיים,
והאנשים שלא חווים את זה, הם אלו שצריכים להתאבל ולבכות, כי
החיים שלהם חסרי עניין?
טל. אולי קצת נסחפתי במכתב הזה אבל כל כולו, נכתב כדי להגיד לך
משהו אחד- אני אוהב אותך. תדעי לך שתמיד, טל, אבל תמיד תוכלי
לסמוך עליי. ואם יש לך בעיה- אז בבקשה, שתפי אותי בה. מאוד
עצוב לי לראות שאת עצובה. גם אני היום כמעט בכיתי, וראית את
זה. המון דברים עוברים גם עליי, והכי נוראי שבהם- הוא הגעגוע
העצום שלי לאדם מסוים, אבל אני מנסה בכל מאודי להמשיך הלאה.
וקשה, קשה כל כך.
ובכל זאת- אני על סף בכי, ומחייך תמיד- טל.
סליחה שהמכתב ארוך כל כך, אבל גם זה לא מספיק. אני אוהב אותך.
והיה חשוב לי לומר את זה.

גלעד

xxx

כל הקרדיט לגלעד, שמדהים אותי כל יום מחדש בכוחות שלו