בכל יום אני נלחם בך,
וברגע נצחוני, כאשר כל אשר נשאר הוא לסובב את הסכין,
ובמותך אהיה לעד חופשי.
רגע לפני המכה הניצחת,
את פורצת וקוראת אלי בזעקה שלעולם לא תשקוט -
" אם תהרוג אותי, לעולם לא נעוף שוב, לעולם לא תראה
 את אשר עשוי להיות מעבר לגבולי,
 אל נא תהרגני - מולידי"


בכל יום אני מחבק אותך,
מאמץ אותך אל חיכי.
את משכרת אותי בניחוח של עליונות ותובנה,
ואני רק אוהב אותך יותר.
וברגע נצחוני, כאשר כל אשר נשאר הוא
להמחיש את אשר לא יומחש,
את מרפה את אחיזתך העדינה בי בבת אחת
ומפילה אותי ללא כל אזהרה, אל תהום המציאות,
שאת קיומה אני מרגיש רק בזכותך.
אני קורא לך בתסכול שלעולם לא ישכוך -
" הכיצד תמלאיני באשליותיך המתוקות
 ושוב אפול ברשתך הבדויה!
 ארורה תהיי! - תודעה "


בכל יום,
החמימות שממלאת את נשמתי,
מתלווה בדביקות הבוז העצמי...
אך הן עם החום,
והן עם הקור,
את תמיד שם איתי, ואני יודע שלא תעזביני עד יום מותי.

בנישואינו, ימשיך המעגל של התרוממות ונפילה.
נפשי תמיד שלך - תודעה.