[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניקול עילם
/
רציתי אותו נורא

"די משעמם שם" הוא אמר בפשטות והמשיך לשתות בשקיקה את התה
צמחים שהכנתי לו "משעמם בגן-עדן?" שאלתי בפליאה "כן" הוא ענה
"אבל את תאהבי את הדילר שלי, קוראים לו ביילי" אמר ולקח עוד
מהעוגה שהנחתי על השולחן "חשבתי שמתמסטלים כדי להגיע לגן-עדן"
"הוא לא מוכר סמים מפגרת, שכחתי שאני עם בת תמותה" הייתה לו
הבעת ייאוש על הפנים "אז במה הוא סוחר" שאלתי מסוקרנת "ברוע"
הוא השיב "ברוע?" שאלתי "למה שמישהו ירצה רוע כשהוא בגן עדן?"
אז באמת לא הבנתי "אוף, טוב אני אספר לך מהתחלה, זה אולי יגרום
לך להבין" הוא נגס בעוגה והתחיל "אחרי שהזרקתי, הגעתי לשם
הייתי בטוח שאני פשוט בטריפ מעולה. ואז ראיתי שלט ענק מעננים
"גן-עדן" השומר בשער הקריא לי את הנסיבות שאני שם" "רגע, אתה
בגן-עדן, עכשיו זה באמת נשמע לי מוזר הרי אתה מסטול ושיכור
עשרים והרבה שעות ביממה אתה אלים אתה מקיים יחסים אתה ממש לא
צדיק" הוא נאנח עמוקות "אני אמרתי לו אותו דבר, השומר הסביר לי
שאם אתה מתחת לגיל 18 ואין חשש אמיתי לרשע אתה ישר הולך לשם
משהו עם נסיבות מקילות, עברתי בשער ואז פתאום הגעתי להבנה הזאת
שאני לא מסטול אלא סתם מת." הוא לגם מהתה "בכמה שעות הראשונות
שם פשוט התלהבתי מהעובדה שאני הולך על עננים, ככה אתה מרגיש
"בעננים", רק אחרי חודש של אושר עילאי מלא בשקט, שלווה ואהבה
הבנתי כמה משעמם לי, הכל היה כל כך טוב" הוא לא ידע את זה
באותו רגע אבל אני הבנתי בדיוק למה הוא התכוון "חממה" לחשתי
"בדיוק, הלכתי לדבר עם האחראית וונסה, ושאלתי אותה אם קיים פה
רוע, אבל היא רק הסבירה לי שהיכולת הזו לעשות דברים רעים,
להתנהג ברשעות או סתם לכעוס או להיות אלים נשללת ממך, אני
התחלתי לבכות (לא יכולתי לכעוס) ישבתי במשך יומיים ופשוט
בכיתי. ביום השני בא אליי איש מוזר מאוד, הוא היה שחור ושמנמן
"ביילי" הוא אמר והושיט לי את ידו "ג'ס" אמרתי ולחצנו ידיים,
אתה צריך חומר טוב הוא אמר והתחיל לנבור בתיק שלו, מתוך ציפייה
שהוא יוציא לי גראס או משהו הבטתי בתיק שלו, קח, הוא הושיט לי
מצית" "מצית?" שאלתי בפליאה "כן, ככה גם אני הגבתי, הוא הסביר
לי שאם מדליקים אש בגן-עדן מתפרקים מהקהילה ואז החוקים נשברים,
לפני שנפרדנו הבטחתי לו שלא איתפס ושל אדבר והתחלתי לרוץ, רצתי
המון זמן עד שבשלב מסויים פשוט נפלתי מחוסר כוחות על אחד
העננים לקחתי את המצית קירבתי אותה למניסרה של הענן" "מניסרה?"
שאלתי "נו, ככה קוראים אצלנו למין שערות של הענן, בקיצור
הדלקתי את המניסרה באש" הוא לגם מהתה שלו שוב "ו...." אמרתי
בציפייה "הגעתי הנה" הוא אמר, התקרבתי והתחלתי לנשק אותו כמו
פעם, הפשטנו אחד את השני, באופן רגיל הייתי אומרת שהזדיינו אבל
לא הזדיינו עשינו אהבה.
צלצול של טלפון העיר אותי "וואו מיה, כמה שתית אתמול?" שאל
אותי ג'ס מעבר לקו "למה?" שאלתי מנומנמת לגמרי "את האמנת לי
שכרגע הגעתי אלייך מגן-עדן ושכבת איתי מרצונך החופשי" הוא אמר
וצחק, התחלתי לצחוק "האמת, ג'ס אני שיחקתי אותה כאילו אני
שיכורה ומאמינה לך ואתה" המשכתי לצחוק "שכבת איתי מרצוני"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כתבתי חיבור בשם
כל גולשי
האינטרנט באשר
הם ושמו "איך לא
לעצבן לנו
ת'דפדפן".

אני מקווה שהוא
יהפוך
לפולחן.


אפרוח ורוד,
רודף תהילות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/6/02 16:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניקול עילם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה