"אוף! כמה שהוא מעצבן!!!"
"היום שוב הלכתי עם דני לסרט והוא פשוט נוראי!"
ענת הסתכלה על חברתה המתייסרת במין נסיון להראות מזדהה. האמת,
ממש לא היה אכפת לה ממה ששני מספרת.
היא עצמה היתה עסוקה במחשבה על המבחן למחרת שהיא עומדת להכשל
בו בגלל שבמקום ללמוד, שני מקשקשת על החבר שלה ועל איזו מסכנה
היא שאין לו מספיק כסף בשביל לשלם עליה בכל מקום. מסכן הבחור.
האמת שאני לא היתי סובלת לצאת איתה!
ניסיתי לגרום לשני להבין שצריך לחזור ללמוד אבל הקליטה שלה די
איטית. בסוף פשוט אמרתי לה שאו שאנחנו לומדות, או שהיא הולכת
הביתה. היא עשתה פרצוף חמוץ והתלוננה על זה שהיא לא מבינה שום
דבר בלשון.
"תראי, ניסיתי להגיד בשקט מבלי להתרגז, הפועל הוא תמיד יהיה
נשוא".
"דני עכשיו היה לי מסביר לי על לשון אחר" אמרה שני בקולה
המעצבן לפעמים.
"שני, לכי הביתה ותתקשרי לדני. את במילא לא תביני כלום כי את
לא מרוכזת".
"אבל אני לא יודעת כלום! את היחידה שיכולה לעזור לי!" אמרה שני
בקול מתחנן.
please...preety preety please...
"בסדר, אבל רק אם תקחי אותי ברצינות עכשיו!"
"מבטיחה! אז מה אמרת על הנושא הזה?!"
"נשוא!!!" התעצבנתי ומייד נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי.
המשכתי לנסות להסביר לה כשאני יודעת שהיא לא מקשיבה לי כלל.
היא שוב עסוקה בדני שלה! אני עדיין לא מבינה למה הם ביחד.
הנה בחור חתיך, אינטלגנטי עם טעם טוב, בדרך כלל. מה הוא עושה
עם בחורה כמו שני, שהיא, בלי להעליב אותה כי היא חברה שלי, די
שטחית ומפגרת.
אחרי מספר שעות של נסיונות למידה קמה שני והודיעה שהיא הולכת
הביתה. "אני לא מבינה שום דבר ממילא. אני הולכת להתקשר לדני.
אולי הוא עוד יצא".
"הוא חוזר מחר בבוקר לצבא והוא צריך לישון קצת לפני!" כמעט
בצעקה עניתי על תגובתה השטחית כתמיד.
"הוא צריך לקום רק ב 4. את כל יום ישנה רק איזה שעתיים. אם הוא
יהיה איתי עד בערך שתיים בלילה הוא בדיוק יספיק לישון קצת".
אני וויתרתי על להגיב וקיוויתי שהוא יהיה חכם מספיק לסרב. הרי
הוא זה שיסבול!
היא התקשרה מהפלאפון שלה אל דני, שאמר שהוא עוד מעט יצא, מיד
אחרי שאמר שהוא ישן. איזה מפגר.
שני לקחה מהר את דבריה והיתה לה החוצפה לבקש ממני להביא לה חלק
מהדברים לבית הספר. רק שאני, לא כמו דני, אמרתי לה לא חריף
בפרצוף.
חשבתי שניה על להמשיך ללמוד, אבל לפתע היה לי חשק לא מובן
ללשאול את דני למה הוא איתה. הרי לא יכול להיות שבחור כמוה
יהיה עם אחת כמוה. פשוט לא יכול להיות. עם כל הכבוד לזה שהיא
חברה שלי. למרות שגם את זה אני לא ממש מבינה. אם לא הינו גדלות
ביחד, בחיים לא היתי מתקרבת אליה. זה מה שחברות מגיל שנה עושה.
גורמת לאנשים שונים לחלוטין לסבול זה את זה בטענה שהרי הם
החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם.
הודעתי לשני שאני באה איתה, חטפתי מעיל ויצאתי איתה החוצה. דני
בא עם המכונית שלו ומייד חייך. היה לו מין חיוך שנראה לי מזויף
והוא נישק אותה קצרות. היא מצידה התיישבה כמעט עליו והתחילה
לנסות למזמז אותו. הוא אמר לה שהוא עייף ואין לו כוח לזה. הוא
אפילו התעלם מהמבט שהיא תקעה בו. ואני חשבתי לעצמי, אולי לבחור
עוד יש סיכוי לצאת מזה?!
אחרי מספר דקות והמן גרגורים מצידי לתשומת לב, הם סוף סוף
התייחסו אליי ודני נראה לי פתאום קצת יותר שמח. כנראה מפני
שעכשיו הוא לא יצטרך להתמזמז איתה בטענה שהוא לא יכול מול
אנשים או שזה לא יפה.
נסענו למקדונלדס ואכלתי גלידה קטנה בזמן ששני ניסתה להכריח את
דני לקנות לה ארוחת ביג מק מוגדלת. דני המסכן לא ידע מה לעשות
כי נגמר לו כל הכסף לאותו חודש והוא נשאר עם שקלים בודדים
שיספיקו אולי לגלידה גדולה בשביל שני. לבסוף היא הסכימה וטרפה
את גלידת הפיצוץ שלה. רק אחרי שהיא סיימה היא שמה לב לזה שדני
לא קנה שום דבר לעצמו.
"למה לא קנית כלום?" שאלה אותו במין תמימות.
"אמרתי לך שאין לי כסף. טוב שיש לי חוגר אחרת לא היתי יכול
לחזור מחר לבסיס. בעצם, היום לבסיס". אמר בקול קצת מעוצבן על
שנפרד משקליו האחרונים.
"נו טוב. פעם הבאה תקנה לעצמך שתי גלידות"
דני לא ענה ורק גלגל את עיניו והסתכל עלי במין תחינה אילמת
לעזרה.
לשמחתו קמה שני והלכה לשרותים. היא ניסתה לסחוב אותי איתה ללא
הצלחה ונכנעה.
בזמן שהיא היתה בשרותים, שזה היה משהו כמו חצי שעה לפחות,
החלטתי שאני חייבת לשאול את השאלה שבשבילה באתי.
"תגיד/י" אמרו שנינו בואת אחת וצחקנו בקול.
"קודם אתה"
"לא, בחורות מהממות קודם". חייכתי אליו והמשכתי.
"למה אתה יוצא עם שני? הרי היא כל כך לא מתאימה לך! אתה הרבה
יותר חכם בשביל לעשות בחירה כל כך מטופשת"
אתן לא אמורות להיות חברות? אמר עם שעשוע בעיניו וחיוך דק.
"כן, אבל אני לא מתכחשת למציאות. אני מכירה אותה מספיק טוב כדי
לדעת מהי שווה. יותר נכון מהי לא שווה. אותך!" דיברתי מהר ועם
זעם קל אבל שמחתי על שהוצאתי הכל מהלב.
"האמת, אני יוצא עם שני רק כדי שאני אוכל לשמור על קשר עם עוד
בחורה. אני יודע שזה מאוד מגעיל מצידי ובגלל זה אני מוותר לשני
בכזאת קלות על כל דבר שהיא מבקשת, אבל אני פשוט לא יודע איך
לגשת אליה ולהגיד לה מה אני מרגיש". הוא חיקה בדיבורו את איך
שדיברתי אני, עם אותו זעם קל ועצבני.
"ומי זאת הבחורה הזאת, אם זה לא סוד. אני מכירה אותה? היא בטח
משהו מיוחד אם אתה סובל את שני בשבילה".
"כן, היא משהו מאוד מיוחד. היא הבחורה הכי נהדרת שאי פעם
הכרתי. היא חכמה, יפה, מעניינת וכל מה שאני מחפש". הוא הסתכל
למטה כשלאט לאט הוא מרים את מבטו והסתכל עלי.
"אז מי זאת הבחורה הכל כך מיוחדת הזאת? אני צריכה לקחת ממנה
טיפים. לא היתי מתגדת שבחור כמוך ידבר ככה עלי" הודעתי בקנאה
עזה יותר מאי פעם בחיים שלי. הסתכלנו לעיניו אחד של השני מבלי
להסיר מבט.
"את לא צריכה שום טיפים. הרי את הבחורה. אחרים צריכים לבקש
טיפים ממך. הרי את גנבת את ליבי. אני עדין לא מבין איך, אבל את
הצלחת".
חייכתי אליו ושנינו רכנו מעל השולחן ושפתינו נפגשו לנשיקה
מתוקה.
"דני! בן זונה שכמוך! ענת! לא חשבתי שאת כזאת כלבה! היא
הסתובבה והלכה אבל אני, שלא כהרגלי, רק חייכתי אל דני והמשכנו
להתנשק.
אז אולי חברות שנשארת רק מתוך הרגל היא לא חברות אמיתית?