בואו נדבר!
נדבר על מזג האוויר, נדבר על פיגועים.
נדבר על המתנחלים, הנכים והמובטלים.
נדבר על בריטני. נדבר על סקס. נדבר על אלוהים.
לא חשוב על מה, רק נדבר. והעיקר שלא נשתוק, בשום מצב, לא משנה
מה יקרה.
בוא נהיה תמיד ביחד. אף פעם לא לבד.
בואו נשיר שירים ונשתה ונצחק ונבכה ונרקוד... ונשכח למה בדיוק
אנחנו רוקדים.
נו, אז למה אתם שותקים?!
עכשיו אתם שותקים! תדברו!
איפה אתם? איפה החיוכים הסתמיים שלכם? איפה הצחוק והוויכוחים?
אתם יושבים לכם, מאחורי מסכת המילים שלכם, ולעולם לא שואלים
"למה?"!
החיוכים שלכם מכאיבים יותר מהסטירות.
אתם מסתכלים עלי ככה. מופתעים? לא חשבתם שאני יכולה להיות
רצינית...
אני סתם ילדה חמודה ומצחיקה, נכון? למה היא פתחה את הפה...
לא משנה. זה לא חשוב.
הכל בדיחה! יושבים לנו פה, מאחורי הממסכות הנוחות שלנו,
ומחייכים! למה? כי זה כייף לחייך, וזה כייף לראות את כל השמחה
והאופטימיות הזו, בלי להעלות לרגע על הדעת שהכל רקוב מבפנים.
אז תדברו! למה אתם שותקים?
הרי צריך לדבר כל הזמן, כדי לא לשתוק לרגע, חלילה, ואז לגלות
שחוץ מדיבורים לא נשאר כלום.
ואולי אפילו לבכות קצת, ואולי לראות טלוויזיה.
ובסופו של דבר ללכת לישון, להודות על עוד יום שעבר, ולקוות
שמחר יהיה יותר טוב.
ולדעת שלא משנה מה נעשה, אין יותר דממה. אנחנו הפסדנו אותה,
ואת מקומה תפסו המסכות הצבעוניות, המחייכות.
אז בואו נדבר ונצחק ונשיר ונרקוד, ונעשה פשוט הכל כדי אף פעם
לא להיות לבד.
לברוח לנצח מהשקט.
פשוט לנשום וללכת קדימה. העיקר להמשיך ללכת קדימה, ולא לעצור
לעולם.