יצאתי לי לשוק המזון,
לטעום, אולי, איזה חילזון,
משהו מעניין, פיקנטי, משובח,
(ו - לא עלינו, אולי לראות- מישהו מוצלח).
הצלחתי להגיע מקסימום ללאפה,
גם זה, תוך כדי בעיטה וכאפה.
צפוף היה וכל כך נדוש,
(כאילו שלא ידעתי את זה מראש).
נגסתי בלב תרנגולת משוסע,
מחכה לרגע בו הביתה אסע.
פתע - הציידת שבי התעוררה,
כן, נכון, לא היתה לה ברירה.
הוא עמד שם: חסון ותכול רשתית,
עם מפרצים וכאריזמה אמיתית,
רציתי ללקק מזרועותיו,
את רוטב הסצ'ואן, כאן ועכשיו !
אבל הוא המשיך ובחש,
קיצץ וכוחו לא תש,
כך הבטתי בו עד שארז,
ניקה, קיפל, הביט בי..ואז !
לפתע התעוות וגנח בקול רפה,
חשבתי: כנראה עליי נדלק, היפה,
אבל הוא גנח והקיא נורא,
מרוב עוף סיני, כנראה, נהיה לו רע,
היש צורך לומר שנטשתי מיד ?
(כמובן- מבלי לשכוח עוגה, ככה, ביד.) |