[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חיכתה לאביר על סוס לבן,
ציפתה שעל כנפי הרוח הוא יסחוף אותה,
דחתה את מחזריה הרבים,
חיפשה מושלם, חיפשה מדהים ולא מצאה.

סרקה את העולם בחיפושים אחר זה שיאהב אותה מכל,
חשבה עליו, חלמה עליו, בנשימתה אותו היא מבקשת,
אך לא סיפור או אגדה זה- מצאה היא שבקשתה נכזבת.

יום עבר וחודש ושנה והנה הכירה היא בחור,
עדין, נדיב, נפשו אוהבת, מחפש הוא נפש תאומה.
בילו הם את זמנם ביחד, דיברו שעות וגם ימים,
הלכו על חוף הים, שניהם יחד, מחובקים.

אהבתם כמו אש בשדה קוצים היא, מתפשטת במהירות אוכלת.
נפלו בשבי של טירוף חושים, נושמים אחד את השני,
כמו בבור ללא תחתית, ממשיכים אט אט ליפול,
חודרים לעמקי נשמתם, צוללים במצולות ימם.

והיא, ליבה צורב מחום אליו,
והוא, ליבו צורב מחום אליה,
עוורים הם לעולם, רואים רק את שניהם עצמם,
מסוממים, מתבוססים, בסם שלא נגמר,
מעופפים כמו זוג יונים, אל החופש, אל האור, אל הלא נודע- אבל
יחדיו.

ושוב, עברו ימים וחודשים וגם שנים,
פתאום נוכחה לדעת היא שגם באהובה, יקירה, יש פגמים,
אמנם כמעט הוא, אך לא כולו מדהים.
ונזכרה בחיפושיה אחר האחד המושלם והחליטה שהיא חייבת אותו
לעצמה ולא תסתפק בסתם אדם.

בדמעות אדומות מדם, צורמות הן על הלחי,
אמרה שלום, להתראות, לחצי המשלים אותה, שאמנם לא מושלם אבל
כמעט.
בזבזתי זמן יקר, להמשיך אני צריכה, "הוא" מחכה לי.
עוד תראה שלא לשווא חיפשתי, עוד תראה בסוף שכן צדקתי.
"הוא", אי שם, מחכה לי... היא אמרה. ועזבה.

טיפסה גבעות וגם הרים, חצתה היא נהרות ונחלים,
ובליבה תמונה יחידה, של האהוב שהיה, של זמנים טובים שהיו ושל
אהבתה הצורבת מחום שגם הייתה.

ושוב, עוד פעם, עברו ימים וחודשים וגם שנים,
הזדקנה היא לבדה בחיפושים.
הרימה ראשה פקחה עיניה ונזכרה בטוב שהיה, ונתעצבה.
התחרטה, כעסה על עצמה. רעדה בקור של בדידות, ואף אחד לא היה
להרגיעה.

ולבסוף הבינה שאין כזה שהוא מושלם, כולנו רק בני אדם.
פגמינו הם הדברים שעושים אותנו מיוחדים כפי שאנחנו.
וכך נטרפה עליה דעתה, שהרי החמיצה אהבה.
כיסתה כל סיר וכל מראה, לא יכלה להתבונן בפרצופה שלה.
השתגעה, טיפסה על קירות, צרחה בלילות, ולא הייתה נפש בודדה
לשמועה.
הטירוף בנשמתה מצלצל וחוזר, משחיר ראשה במחשבות של הרוע, על
כאב, ואיך בעצמה לפגוע.
וכמו בקשר המאוד מיוחד הזה שיש בין נפשות תאומות, שמע האהוב
שהיה מרחוק, את קולה קורא, בוכה לעזרה,
והאהוב מיהר, והאהוב בא.

ראה הוא אותה שוכבת על רצפת החדר הקרה, בועטת בקיר ושורטת את
עצמה.
התחלחל האהוב, הזדעזע בכאב, רעד עבר בגופו ונגמר בלב.
עכשיו את רואה שלשווא חיפשת, עכשיו את רואה שלא צדקת, ההוא לא
חיכה, ההוא ברח.
הוא אמר ובדמעות אדומות מדם שצורבות ושורפות את הלב, ואת
הנפש-
הוא עזב, הלך.

והיא ישבה עד סוף ימיה ובהתה בקיר שהוא חייה,
בדקה כל סדק, כל חריץ וכל פינה, חיפשה טעות, חיפשה שגיאה.
בסוף החליטה- אין סיבה ואין כל טעם, מיותר לה כבר לחיות, נפלה
על הריצפה, עצמה עיניים ונכנעה לכאב. לצלקות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המציאות נועדה
למי שלא יכול
להתמודד עם
הסמים.





גולדה בפתגמים
שאינם שלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/6/02 3:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סינרג'י א דו סנטד

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה