היום האביבי בהק בכל פינה,
הרוח בחשה בערימות זרים,
השמש קדה, הסתתרה לה בעבים,
ניחוח הפרחים השתיק קולות תחינה.

קרני האור האירו את המצבות,
אביב חדש ניקז מעול ערלת הכפור,
ביתק בלהט ניצנים, הסיר קליפות,
הישיר כנפיה המנגנות של הציפור.

הרוח אז גמע מעטיני הקור,
נבלו זרי פרחים ונקרעה שתיקה,
ובין כנפיה הקופאות של הציפור
ברק זועף על חטא כבד היכה.

ייטיב ירח דל וסתיו קודר להתמודד,
בין עננים כבדים של גשם זלעפות,
עם אבן מצבה, עם שם חייל בודד,
מוצבת בין שורות של מצבות.