האמת היא שלא חשבתי עליך. סתם הלכתי ברחוב יד אחת בכיס של
הג'ינס וביד השניה נובלס דלוקה. אני סתם ככה לא נוהג לחשוב על
כלום ובטח לא עליך בשעות האלה. היה לי חזון ובאותו רגע גם הוא
היה די מטושטש, אז איך לעזאזל אתה מבין שחשבתי עליך! בינינו,
כל מה שאתה מנסה להשיג פה זה אישור לזה שאתה פרק פוסט מודרני
בהואי הקיומי שלי, ולזה אני לא אתן. יש לי רגשות, אפילו יש לי
אמא ואל תעיז לערב אמהות, יש לי אפילו חשדות בדבר כשרות
המחשבות שלך בקשר לאחותי. כן, כן אל תחשוב שלא שמתי לב. תראה,
זה לא כל כך קשה לראות איך אתה מפשיט אותה בעיניים שלך. אז אל
תעשה את זה! אתה מעצבן אותי. אתה לא מוכן להאמין לי שלא הקדשתי
לך אפילו נשימת מחשבה אחת כל הערב. על מה כן חשבתי? אה..
חשבתי, חשבתי על דברים. הרבה הרבה דברים אבל אף לא דבר אחד
עליך, תהיה בטוח בזה. אפילו הסיגריה נגמרת לי בלי שאני אשים לב
מרוב שאני לא עסוק בלחשוב עליך. בסוף יהיה לי סרטן הנובלס ואתה
בטח תהיה הרופא. ככה זה כשאתה לא חושב על מישהו פתאום הוא הופך
להיות הקונדום בפרסומת על תחנת האוטובוס ואתה יכול להשבע באמ
אמא שלך שאתה לא זוכר אותו כזה והופ, הנה ברגע זה ממש חשבת
עליו. לפחות צל של מחשבה, רואה? אתה לא מבין, הא? מרגע שיצאתי
מהבית שלך לא זכרתי אותך בכלל. היו אומרים לי את השם שלך הייתי
שואל מי. רסמי, יצאת לא בסדר. אבל מה שהיה נשאר אצלך בדירה,
שיזהם לך את הקארמה בבית, אני רגוע, נינוח ולא חושב על זה בכ..
אבל למה?! רק תגיד לי, למה?! תשלוט על עצמך. אתה בסדר, הכל
חפיף זה סתם חלום רע. אתה לא חושב על כלום. נו, רק תסביר לי,
נו, בבקשה. למה היית חייב לסרב לפרסם את הסיפור הקצר שלי? כי
הוא חרא? אה, טוב בסדר. הנה אתה רואה לא הזיז לי. בכלל לא
חשבתי על זה. מה פתאום. אל תתקרב לאחותי! אני סתם הולך לי
ברחוב יד אחת בכיס של הג'ינס וביד השניה אני שורף את הדפים של
הסיפור הקצר שלי עם נובלס דלוקה.