New Stage - Go To Main Page

אלון (שדון) האסול
/
סוד האושר

נהג המשאית היה אדם טוב בפנים אבל הוא היה מבוגר ולכן היה נגוע
בוירוס. במשך כל ילדותו, בתקופה שעוד היתה טובה יחסית לאנושות,
ניסה לגלות מהו סוד האושר. הוא לא גילה והתבגר בינתיים וזה כבר
לא עניין אותו במיוחד. הוא גם לא האמין בניסים יותר ולכן כמעט
התהפך כשראה בצד הדרך, מנופף יד לשלום, ילד קטן לבוש חליפת
נסיך מחייך בשמחה. הוא עצר את המשאית וניגש לילד. הילד לא נבהל
ותפס בידו של האיש. גלה לי את סוד האושר ביקש בקולו הילדותי.
האיש הביט בו ולא ענה לשאלתו. אחרי כמה שניות שבהם שברי
זכרונות פצעו את מחסום הילדות שלו שאל האיש את הילד בתחינה
"מאיפה באת?" כאילו שיכולה להיות לזה תשובה הגיונית שתרגיע
אותו. הנסיך חייך שוב והצביע לשמיים "משם". נהג המשאית נזכר
בתקופה שחלם להיות טייס, אבל אסור היה לחלום אז הוא החל לנהוג
במשאית, שאם עוצמים עיניים ומדמיינים חזק אז אתה יכול לעבוד על
עצמך שזה מטוס שטס על שביל החלב. בדרך כלל זה עבד לו רק שעכשיו
זה נראה לו כל כך רחוק ולא אמיתי.

בוא איתי סימן לילד הקטן. הם עלו למשאית והנהג צפר צפירה חדה
בצופר כדי להרשים את הנסיך. הנסיך רק חייך בשקט ושאל את הנהג
שוב מה סוד האושר. הנהג הסתובב הביט בילד וענה לו "אל תשאל. זה
רק יעשה אותך עצוב כי לעולם לא תגלה את התשובה." הנסיך הקטן
הפסיק לחייך והסתכל בנוף הצהוב שחלף מחוץ לחלון והנהג עצם את
עיניו וניסה לחוש את חדוות הטיסה. כמה שניות של להבין שהוא
נשאר היום נהג משאית הספיקו לנהג והוא שלף סיגריה. הנסיך הביט
בו והנהג הציע לו סיגריה. "יכול להיות שזה סוד האושר" הציע
לנסיך והצית את הסיגריה. אור הלהבה ריצד על פניו והנסיך נבהל
לראות עד כמה עיני נהג המשאית היו חלולות. הוא פקפק בסוד האושר
המעושן אבל הוא לקח שאכטה. הסיגריה חנקה אותו והוא כבר לא
הרגיש טהור כל כך. "זה סוד האושר" החליט הנהג וינק בהנאה
מהסיגריה. "בכל הנסיעות הארוכות שלי זה מה שמחזיק אותי שפוי."


הם עצרו לאכול בפונדק קטן. הנסיך היה בטוח שפה יהיו אנשים אותם
יוכל לשאול מהו סוד האושר והוא נכנס פנימה עם החיוך הכי גדול
שיכל לגייס. (החיוך כבר לא היה שלם כי עשן הסיגריה לקח איתו גם
קצת מהשמחה של הנסיך הקטן). אבל כולם בפנים נראו כל כך עצובים.
אשה זקנה ענתה לו כששאל אותה שאין דבר כזה אושר וחלק מהקמטים
שלה עברו אליו. מישהו, אחד כזה שנראה קצת מאנייק, שישב ליד הבר
ושתה בירה צחק כששמע את השאלה וקרא אליו את הנסיך הקטן. "קח"
הוא אמר לו ודחף לו ליד בירה "שתה. זהו סוד האושר." הנסיך שתה
וירק את המשקה המר לקול צחוקו של האיש. "אתה רואה? האושר זה
להשתכר כל כך שאתה כבר לא מודע למה שקורה." הנסיך לא חשב ככה.
הוא לא הרגיש טוב. איש אחד הרים את ראשו מהשולחן "ילד, האושר
זה לראות אנשים יותר עצובים ממך" והחזיר את ראשו ומחשבתו לבירה
שמולו. הנסיך היה מאוכזב. נהג המשאית לקח את ידו של הנסיך והם
חזרו למשאית. "אולי סוד האושר זה לדעת שעברת עוד יום?" הרהר
הנהג בקול אבל הנסיך לא היה מאושר והוא לא חשב שזאת התשובה.
הנהג נשען על דלת המשאית הדליק לעצמו סיגריה והסתכל בשמיים
האפורים. מה זה האושר? הוא ידע שהנסיך הקטן לא יוכל למצוא את
האושר כאן. זה לא היה המקום של הנסיך הקטן. הוא אמר לו שיחזור
הביתה.שאת האושר הוא יצטרך למצוא לבד. "ותגיד לה, לאושר,
כשתמצא אותה שתבוא גם אלי, טוב? אני מחכה לה כבר המון זמן."
הנסיך הבין שהוא לא יוכל למצוא את האושר על כדור הארץ. הוא
חייך במאמץ לחץ את ידו של נהג המשאית, שחלם להיות טייס וגם
ניסה למצוא את סוד האושר, ואמר לו להתראות. שניהם ידעו שהם לא
יתראו יותר ולנהג זה כאב מאוד. הנסיך נעלם בשממת המרחב והנהג
הרגיש צביטה בלב. כל ילדותו חזרה והציפה אותו בזכרונות. הוא
הרגיש משהו חדש. רגש מתוק חלחל בתוכו. הוא גילה את הסוד. אושר.
הוא רץ חזרה למשאית (דורך בדרך על ראשו של נחש והורג אותו) כדי
לצפור עוד צפירה חדה בשביל הנסיך, אבל הנסיך נעלם כבר. למצוא
את האושר. דבר שכל אחד צריך לעשות לבד.

הנסיך חזר לכוכב הקטן שלו והרגיש כל כך עצוב וחולה שהוא נשכב
במיטתו בלי להביט אפילו בשקיעה שהוא כל כך אהב.הנסיך הקטן גם
לא ליטף את השיחים שלו ולא הביט בפרח הסגור שלו תחת מכסה
הזכוכית בתקווה שיפתח. הוא נואש מלמצוא את האושר. ימיו הפכו
קודרים ועצובים והוא מיעט לצאת מהמיטה. בלי אושר, החליט הנסיך,
מוטב כבר לא לחיות. השיחים היפים של הנסיך נבלו ואת הזריחות
והשקיעות הסתירו עננים שחורים. רק הפרח תחת מכסה הזכוכית עמד
שם בלי להשתנות. סוד האושר נראה רחוק מתמיד.

בוקר אחד, כחודש אחרי שחזר ממסעו הכושל, בעוד הנסיך מנסה לחזור
לישון שניות אחרי שהתעורר, הוא הבחין פתאום בסימני פריחה בפרח
הסגור שלו. בהתרגשות של ילד קפץ מהמיטה ורץ אל הפרח כשהוא צוחק
בשמחה. הוא הרים את מכסה הזכוכית ובזהירות ליטף את עלה הכותרת.
כשהוא התחיל לצחוק העננים השחורים התחילו לזוז ולפנות מקום
לשמש הבהירה ששבה לחייך אל הנסיך הקטן. ואז נפתח הפרח, לאט
ובהתמדה בהתחלה ואז בסוף, כמו בתמורה לשמחתו של הילד נסיך,
נפתח לגמרי. הנסיך הקטן הרגיש משהו מוזר ונעים ממלא אותו בחום.
הוא היה מאושר. הנסיך רקד ונהנה מהשמש ומפריחת הפרח שלו ולכן
היה מאושר. הוא גילה את הסוד. כשהנהג הביט למעלה ערב אחד, דרך
מסך העשן ששחרר, הוא חשב שהוא רואה על אחד הכוכבים היותר
רחוקים, נוצצים וקטנים ילד קטן צוחק ורוקד. טייס הוא אולי לא
יהיה אבל הוא למד איך להיות מאושר והעולם כבר לא היה מקום רע
כל כך. הוא חייך ושלח נשיקה קטנה על כנפי הרוח אל הנסיך הקטן.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/6/02 1:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון (שדון) האסול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה