לכל אחד יש את הקופסא שלו. את הקופסא שהוא אוהב, הקופסא שבה
הוא מרגיש נינוח, בבית. יש אנשים שהקופסא שלהם עשויה קרטון,
אחרים- קופסתם עשויה קלקר ויש שונים, כמוני, שקופסתם היא קופסת
מתכת.
מה הצורך בקופסא, אתם שואלים? ובכן, לדרי רחוב אין אופציה
לבחור בין מלון "ריץ" ל"שרתון פלאזה", אפילו לא בין מלונית
דרכים זו או אחרת. הבחירה שלנו מצטמצמת בין קופסת קלקר לקופסת
קרטון. הקופסא היא הבית, האמא, האבא, הסבתא והדוד של דר
הרחוב. בלעדיה הוא פשוט לא קיים.
קופסת הקרטון מצויינת לימות החמה. מגינה מפני השמש המכה בעוז,
ובו זמנית נותנת לאוויר לזרום פנימה. קופסאות הקרטון נמצאות
בשפע, ליד כל מרכול או בית אריזה, ולכן יש אפשר לבחור בין
מגוון קופסאות קרטון. לכאורה - מצויין, לא? ובכן - לא! בימות
החורף הקרירים והגשומים קופסת הקרטון אינה יעילה. אוויר קר
חודר לקופסא ומקפיא אותך עד לשד עצמותיך. וכאילו לא די בכך -
הגשם הופך את קופסת הקרטון לעיסת נייר ממוחזר שאינה מועילה
לדבר, חוץ מלהדבקתך בדלקת ריאות.
קופסת הקלקר, אם כן, מצויינת. היא אטימה בפני הגשמים, ולכן אף
בימי הקרה הצוננים ביותר תוכל להתכרבל לך בחמימות בקופסא, בלי
שאוויר קר יחדור לתוכה, בלי שטיפות גשם יערכו לך מקלחות (שלא
בראשי חודשים או בחגים ומועדים). קופסת הקלקר שכיחה פחות
מקופסאות הקרטון. על מנת שתהיה בעליה של קופסת קלקר עליך
לעקוב אחר אנשים שקנו מכשיר חשמלי חדש, וכן להצילה מידי ילדים
קטנים ושטניים שיפוררו אותה למליוני פתיתים קטנים, עד שלא
תוותר קופסא. מכיוון שאיני מכיר אף דבר טוב שקיים בעולם, חייב
להיות איזה קטצ' בקופסת הקרטון. והנה הוא, גבירותי ורבותי,
ימות הקיץ והחמסין. קופסת הקלקר לא נושמת. בקיץ, החום נאגר
בה בטמפרטורות בהן נגרם מות תינוק שנשכח באוטו. חם, חם,
חם!!!
נותרנו עם שתי אופציות אחרונות. אחת לא הזכרתי בתחילה, מכיוון
שאין מדברים על כך בקולי קולות, שלא לעורר את השטן. האחת -
קופסת העץ. מטרתה וכל קיומה - להחזיק את הדר בה אטום מארבע
אמות האדמה המונחות מעליו. אין לה לא יתרונות ולא חסרונות.
הדרך להשיגה- לחיות בקופסא הלא נכונה בתקופה הלא נכונה.
הקופסא האחרונה, והלא כל כך חביבה, היא קופסת המתכת, קופסתי.
היא קופסת המשך לקופסת העץ. לא ניתן להשיגה לבד. כח עליון
מותיר אותך עם קופסה זו, בתור פיניש יפה לכל חייך העלובים.
בקיץ, מתלהטת המתכת, וכל הגוף מתמלא בכוויות. אוויר לא נכנס
והחום בלתי נסבל. בחורף מצטננת המתכת עד שגופי, הנאלץ לגעת
במתכת הארורה, מתמלא שלפוחיות קור. הקופסא הארורה היא רכושי
היחיד. אין אף כוח בעולם שיוכל להפריד אותה ממני ואותי ממנה.
זוהי קופסת הקבורה שלי, ארון הקבורה האחרונה שלי. ככה זה
בגיהינום - חותמים על ציוד בכניסה - ומחזירים ביציאה. רק שאף
פעם לא יוצאים משם, לא מהגיהינום ולא מהקופסא האטומה הזו שכל
קצוותיה מרותכים יחד, כדי שלא אוכל להימלט, לעולם.
יש אנשים שנולדים באותה קופסת מתכת, כהכנה לחיים שאחרי המוות,
בגיהינום, שזה לא יבוא להם בהפתעה. אנשים כמוני, לדוגמא.
לכל אחד יש את הקופסא היחידה שהוא אוהב, הקופסא שבה הוא מרגיש
נינוח, בבית. לי יש קופסא שהיא גיהינום. בה נולדתי ובה אמות.
גופי. |
