אור השמש ניבט מחורי קסדתי, אור של קסם הופך אט לשחור מול
עיני, חיוכי נחבא אל מאחורי עננה, ואני, מול הים, מאבד
נשימתי...

שוב הבטתי דרך חריץ עיני, אויבי מתייצב מול פניי, אור השמש
לגבי והפחד שולט בליבי.
עוד רגע של שקט והלחות בשפתיי משדרת קור עז למותניי, לחלציי,
לליבי...
שולח ידיי, המלחמה כבר החלה, שעטות סוסי מלך באוזני, הקרקע
רועדת, שריריי דרוכים, כידוני יוצא אל הגוף מולי, משגר כוחו,
מעוות את פניי המאדימות, משלח את כל עוצמתי אל הישות שמולי,
לכבוש, לנצח, להיות ראשון.
כמו הכל, השקט מגיע, את ידיי המגואלות רואה אני דרך חריץ
עיניי, את המגן מסיר אט מעליי ונשכב על החול, נאנח, הלחימה
פסקה, הגופות שרויים על חול רך, מלטפים את הרגשתם האחרונה,
מריחים את ריח הנצחון, התבוסה...
והיא נאנחת, מביטה בעיניי, לוחשת בין שובלי עשן הסיגריה "אביר
שלי, היית נפלא", ויודע שהיא משקרת אבל מחייך הנאה ומצית בעצמי
עוד סיגריה מגולגלת אחת, נושק לידה... ונרדם!