אז להלן:
בננות. עם שוקולד.
שלא נשפך לך על כל החולצה כמו טימ-טם שאני לא יודעת לאכול...
קונדומים-גולד.
לא מהסוג הלא שווה, שכל הקמצנים קונים ונקרע שנייה אחת
לפני...
סיגריות-לא תוצרת הארץ!
כי אם זה כן, זה ישאיר איזה טעם דוחה- או בפה, או רושם רע.
והרי מאוד איכפת לנו..
פלאפון-צהוב.
כמו שלי, כי רק ככה באמת שומעים אותך.
פוזה- משתנה.
כי להיות משהו קבוע, יוצר לך תווית, לרוב, מבלי  שבכלל רצית
בה.
אוכל- בריא.
כי ככה אתה לא משמין, אבל אתה גם נהנה. (והדיאטיקנית מבסוטה).
סקס- מזדמן. (אם יש...)
בגלל שנהנים, ולא חייבים יותר מדי.
חבר-רצוי.
למרות שאחר- כך בוכים יותר מדי, וזה די מיותר.

אבל בגדול, אם חושבים על זה, ואני לא ממש רוצה לחשוב על זה, אז
צריך לוותר.
כי אם מתאמיצים יותר מדי, כל הכיף פשוט פורח.
ואפשר לנסות, לאשר ו/או לפסול, אבל בסופו של דבר הכל זורם.
אני חושבת שאם נחייה, בלי יותר מדי בולשיט, עם פחות מדי
איכפתיות  ( אבל באמת רק קצת פחות), יהיה לנו יותר קל.
זהו בטח איזה מן פתרון של לוזרים, לעבור ולשכוח, זה גם יכול
להצמיח גידולים לא ממש טובים, אבל החלטתי שאני חייבת לעבוד
ככה.

כי אם לא, וזה עדיין לא נאמר למעלה,
אני אשאר כאן.
מאחור.
לבד.