[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היתה זו שעת בוקר כה מוקדמת עד שאפילו השמש עוד לא עלתה. הוראס
ווילו-פילו היה עדיין שקוע בשינה עזה עת הזיות מטושטשות על
עיזים מקפצות התקיפו את מוחו, עפעפיו הכמעט עצומים נעו במהירות
של פריים וכשבתוך ראשו התרסקה לה עז צעירה וחומה על הגדר
הירוקה השפריץ איברו הרוטט מיליוני כבר-לא-ילדים-לעתיד דרך
תחתוניו עד לביטנו התחתונה. עדיין ישן מתח ווילו-פילו שפתותיו
בהנאה ולפתע הכל נדם, חיוך הנצחון הישנוני התחלף בין-רגע לאנקת
אימה אילמת ששלחה אותו מעולם חלומי שכולו טוב לאותו איזור
דמדומים עירני למחצה, גופו המתעורר מעכל במהירות קלה את שארע
בשניות האחרונות. כמעט בוכה התרומם הוראס ווילו-פילו אט אט
ממיטתו הספוגה וקילף מעליו את השמיכה הדקה בה התכרבל. רגע אחרי
שהזדקף ואחת-עשרה שניות לפני שהתחיל לפסוע ביגונו אל עבר חדר
המקלחת ניתק את הגומי הרטוב שהיה צמוד למותניו והביט מטה.
הנוזל השקוף כבר הספיק להתערבב ולהסתבך בין שערות ביטנו ובאנחה
מיואשת הוא החליט לשטוף את זרעוניו מעליו לפני שיתקרשו על גופו
ויהפכו לקשרים שעירים ומציקים. הוא פשט את תחתוניו מעליו וזרק
אותם בפינת המקלחת, בין האסלה לקיר, צחנת חרובים התפשטה בחדר
הזעום עת הישיר מבטו אל המראה וצפה בפרצופו המדובלל ונוטף
הזיעה. הוא הרכין את ראשו בחוסר אמון ופתח את הברז, מציב את
כפות ידיו כקערה מתחת לזרם המים ואז שולח אותן למרכז גופו
לשפשף ולהיפטר מהנוזלים הלא-קרואים. הוא סובב במהירות את ידית
המים חזרה למקומה ודחף בה פעם נוספת כשהבחין שהברז עדיין מטפטף
ולפתע נדמה היה לו ששמע רשרוש חשוד מאחורי חיבור האסלה לביוב.
הוא היטה את ראשו לאחור וסובב את צווארו אל עבר אסלת השיש
שעמדה בצמוד לקיר. שום כלום לא ניבט אליו משם. בעיניו הוא דימה
עצמו מושך כתף ואז שירך רגליו חזרה אל חדר השינה, עוצר על סף
דלת הכניסה של השירותים עת הבחין שתחתוניו מעוטרי הלבבות
הורודים והראשנים השקופים נעלמו. הוא התכופף בחשד אל המקום בו
זרק אותם, זכרון הרחש ששמע מקודם נעלם כליל ממוחו ואז הבחין
בקצה התחתון מבצבץ מאחורי האסלה. הוראס שלח את ידו ומשך את
תחתוניו אליו, מושך ומושך ומושך ומושך וממשיך למשוך במשיכה
שנמשכה לנצח. בקצה השני של תחתוני הבוקסר הילדותיים אחז יצור
די קטן ומאוד סגול, עם שתי אזניים ימניות ענקיות ועוד אחת בצד
שמאל קטנה לא פחות. הוראס ווילו-פילו צרח בשקט וקפץ לאחור,
תחתוניו עדיין בידו שכן על אף הפחד הפתאומי שאחז בו לא היה
מוכן לתת ליצור המוזר לגנוב אותם. היצור מרובה האיברים ניתז
לאוויר אחר ידו המונפת של הוראס, עדיין אוחז בקצה התחתונים
הבין פתאום שהוא מרחף וברפרוף רגליים זינק לרצפה, הוא נעמד
זקוף ככל שיכל והניח את ידיו על מתניו תוך כדי קריאת 'הא!'
לעגנית. הוראס ההמום העיף מבט בגופו החשוף של היצור, רק חגורת
עור היתה מונחת באלכסון מכתפו השמאלית ועליה, בצד ירכו הימנית,
התנוסס גפרור אדום יותר מכל אדום שראה הוראס מימיו. הוא בעט
בחוזקה בננס הסגלגל שצחק עליו והלה הועף באויר הישר אל פתח
האסלה, מצליח להתחמק בקושי משאיבה מסחררת אל תוך מערכת הביוב
הביתית של משפחת ווילו-פילו בעזרת שתיים מאזניו איתן נאחז
בצידי השיש, מצליח להתייצב מבלי להתחלק מטה ואז נעמד על קצה
האסלה. הוראס טרק בחוזקה את מושב הפלסטיק על ראשו ונוזל גומי
סגול נשפך על צידי האסלה, אל הריצפה. הוראס המסכן היה המום
לחלוטין והוא עמד ללא ניעה וללא כל מחשבה במה שנראה היה כשעות
ארוכות של בהייה בנוזל הסגול מתפשט על הרצפה. כה מוכה שיתוק
היה הוראס האמיץ שלא הבחין לא בכתם השחור שהחל לכלות את מושב
הפלסטיק ולא בריח המתקתק של פלסטיק נשרף. כשהעשן הצבעוני הגיח
למאורת אפיו וירה חיצי חנק אל בלוטות הריח חסרות האונים שלו
כבר היה מאוחר מידי. היצור המאוזנן כבר הספיק להמיס את קירות
החדר במשב רוח מרענן של גלונים על גבי גלונים של פלסטיק מותך.
לפני שטיפות הנוזל הכימיקלי עצמו את עיניו בכוויה הצליח הוראס
להבחין בכך שכבר היה אור יום. הוא חשב על העבודה אליה לא יגיע
ואז הכל חשך. לרגע היה נדמה שמר ווילו-פילו מוכה הגורל חולם על
יצור שדוני עם שלוש אזניים גוחן מעליו בחיוך מלגלג, אבל אז
נולד תינוק סגלגל וצרחני בבית החולים בהמשך הרחוב. כף פלסטיק
אדירה תפסה בו ומשכה אותו החוצה מהמקום הרך והנעים בו שהה תשעה
חודשים וחצי והמגע הקר של הכף הקשיחה גרם לו לפרוץ בבכי עז.
הוא חשב על יצורים סגולים עם שיניים מחודדות ואז ראה את אמא
שלו, גם היא עם דמעות, דמעות של מאמץ ושמחה על פניה. גשם ירד
בחוץ, מכבה שריפות בחביות בהן השתמשו חסרי בית מזוקנים
ומלוכלכים למנת חום קלה, שולח גלי סירחון של פלסטיק שרוף דרך
חלונות בית החולים, דרך הארובה, אל השמים, שם ישבו שלושה
מלאכים מאושרים והדליקו גזים שבקעו מישבנם תוך כדי סיפור
סיפורים מטופשים על יצורים סגולים ונשמות אומללות. תינוקות
חדשים וענני הפלסטיק המזוהם שעטפו לאיטם את העולם ויצרו שכבה
חדשה של טמטום אנושי.







חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמת ויציב.


סופגניה עושה
ביבי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/02 21:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
וויל א. פן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה