בגדי העור השחורים בוהקים מהשתקפות המנורה האדומה, בחדר חשוך,
בהרגשה פרברטית וזולה.
קול השרשראות, מצלצלים באוזניים, כובלים בנאדם לפנטזיות
ביניים, מפרפרים במוח ללא הרף.
השוט מוצלף לטרף, עור נקרע וחיוורותו מאדימה, צללית הכאב שקועה
עמוק באדמה, מיניות נשפכת בגוון אדום,
תשוקה נחשפת כפקודה ממרום,
אין כל חשיבות לעירום.
פה פעור, מבקש עוד מנה הגונה...
התלקדות היצרים למוצא אחד,פצע פתוח.
"זונה מגונה."
אותה השפלה מתוקה, התערפלות ראייה,
התמוטטות בטעם זיעה מרה,
והתהפכות קיבה, מפסולת זרה,הולמת בתוכך.
אותו כוח ניצלב עליך,
אותה תפילה מעמיקה לתוך בשר גופך.
מבשלת את ריקמותייך העדינות,
לתוך אימת צלקת מחוספסת בין כתפייך.
ההומור נעלם מעולמך הקודר לתוך כנפיי ההגיון אשר מרחפות להן אי
שם למעלה,

קולות צווחה באוזנייך...