|
בדרך הזו שאת צועדת כבר שנים
כתב אביך כוכב זורח
נושקת געגוע שוב לאחרים
פתאום השקט לך מפריע
ריגש אותך הרגש שהרגשת אז בעבור
עולם שלם ידו מושיט לך
ואת שוב משחקת במשחק שלך
רק שיחבקו אותך לנצח
חצי ילדה חצי אישה מעט לבד
בדרך הזו את מתבלבלת
בין אהבות לחיבוקים מיד ליד
שומר אותך כשאת עוזבת
רגש שהרגשת
בדרך הזו אנחנו שנינו נפגשים
נושקים שפתיים מול האבן
רצית לצרוח רק מתי שלא שומעים
רצית להיות האשה באדום שחיה בחלום
אז מי שאנפץ לך את הבועה
ומי אני שאראה לך את המציאות החדשה
ומי אני שאומר ואחייך
אם אין אני לי את ואז אני אלך
אשה באדום
ואת חצי ילדה חצי אישה מעט לבד |
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.