תחיה שירן / קורים |
עדינותם,
כנקיפת-לב,
זעה במוחי.
הכול שואף להתפרץ ממסגרתו.
התמונות כמו ניתקות,
השטיח מסתמר כולו אל החשמל,
האור כמו נוטף מן המנורה
אל עלעלי-השושנים
שקפאונן, כמו תנועה עזה,
רוהט אל האבק המסתנן
קמעה-קמעה
מבין חרכי התריס הבודד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|