פעם מזמן עת היינו ילדים
אולי ינקותא
פחות מבני עשרים
עת הלכנו עם אמא לשוק
או אולי סתם בגן המשחקים

כבר אז עינינו צדה
את אותו הילד
הקטן הביישן
שהביט בפינה
ולחש לאמו
אמא איזה ילדה מתוקה
כשאגדל
אתחתן רק איתה....

וכך חולפים הימים
חולפות להן השנים
מזמן שערנו האפיר ושיבה
זרקה בפנים..
ומי לא זוכר את אותה הילדה שבגן
שאיתה רצינו להתחתן איך שנגדל

ומי לא זוכר את אותה החיילת
עם הצמה והסרט
שחיבקנו בחום
ואהבנו כל כך בתום...

ולפעמים כשלבד  
ומעט עצוב
פותחים את ארגז הזכרונות
ומביטים שם בפנים
באותן התמונות
ולא פעם זולגות להן הדמעות

על אהבה ישנה
נשיקה ראשונה
ואיך ומתי הנה חלפה עברה
עוד תקופה בגלגל החיים
גלגל השנה....

גל