"דני היקר,
אני ממש מצטערת שאני חייבת לעשות את זה בצורה כזאת, אבל אין לי
ברירה. לא נוכל להמשיך את הקשר שבנינו, מצטערת, זה פשוט לא
זה."

בשעת לילה מאוחרת, אני יושב מול מסך המחשב הבוהק, ומצפה
לאיימייל ממך, אני כבר לא יודע מה לעשות. אני כל הזמן חושב
שאני יודע מה טוב בשבילי, אבל אף פעם לא החלטתי משהו שבאמת
סיפק אותי. אני יכול להבין אותך, למה שתרצי להיות בחברתו של
משוגע. אומנם אנחנו גרים רחוק אחד מהשני אבל זאת לא הסיבה,
נכון? תגידי לי שאני צודק! בבקשה!.

"זה יישמע לך תירוץ אבל שעה וחצי נסיעה בכל פעם אלייך, זה קצת
יותר מידי. שלא תבין לא נכון, אני מוכנה להשקיע, פשוט יש לי גם
הדרכה בצופים, גם עבודה, וגם אני רוקדת במחולה. אתה בנאדם
מדהים! ולמי שתמצא אותך יהיה מזל גדול! אבל אנחנו לא מסתדרים"

אל תגידי את זה, בבקשה! רק לא את המשפט הזה...

"זה לא אתה, זאת אני!, אני פה לא בסדר"

אני לא מבין, אבל הכל הלך כמו שצריך, כמו שאהבה ממבט ראשון
צריכה להיות.

"בהתחלה הכל היה אשליה של אהבה אמיתית, אבל אני לא מאמינה
גדולה באהבה ממבט ראשון".

אבל לסיים ככה הכל? באמצע? יש לך מישהו אחר? נכון? מי זה? תומר
לא?

"האמת שגם היינו תקועים באמצע מערכת יחסים שלא כל כך עבדה. חוץ
מזה, אתה זוכר את תומר? זה שסיים קורס טייס? הוא קפץ אליי לפני
כמה ימים, ודיברנו, אני מודה, קצת נסחפנו, התנשקנו, אבל לא
יותר מזה, אני נשבעת".

קיבינימט! מה יש בו שאין בי? זה שהפרופיל שלי נמוך בגלל האסטמה
זאת לא אשמתי, לא היה לי התקף כבר כמה חודשים, ומזמן הפסקתי עם
הסיגריות ואפילו נרגילה אני לא מעשן יותר.

"וגם הריח של הסיגריות שלך, פשוט לא יכלתי יותר עם זה, זה
הגעיל אותי, מה יגידו אנשים כשיראו את מי שמפרסמת קמפיינים נגד
עישון עם חבר מעשן? ועוד מעשן כבד?"

זה לא שאת מושלמת כל כך את יודעת. הצחוק האינפנטילי שלך, כמו
ילדה מפגרת שנשארה בכיתה ד', חמש שנים.

"מה בכלל אהבת אצלי, חוץ מהצחוק שלי? כל הזמן ביקשת ממני לצחוק
כדי שתוכל לשמוע את קולו המתגלגל. אני יודעת, אתה כבר חוזר
בראש שלך, על הרגעים הטובים שהיו לנו ביחד."

איך כבר שכחת את כל הטיולים שלנו? שהלכנו במשך חודש וחצי מראש
הנקרה ועד לאילת? והשקיעות בחוף מציצים? והפעם הראשונה שלנו,
על הכינרת?

עוד דבר קטן אחד, אני בכלל לא אוהבת שהחול נכנס לי לבין
האצבעות של הרגל, זה ממש מציק. מצטערת, סניף סניף, חייבת
לסיים, לפני שזה יהיה יותר קשה ממה שזה, אתה יודע שאני שונאת
לבכות. להתראות, אהוב יקר."

את יודעת שגם אני שונא... סניף סניף.