זאת הרוח הנושבת שמביאה איתה רק דיכאון,
הלילה הרומנטי שמביא איתו פחד
היום החמים שמביא תחושה רעה
זה החיים שמוציאים לו מהגוף את הנשמה

זה הרגע היפה שבין דקה הופך למכוער
זה השקט שהופך ונהיה רועש
זה החיים שהופכים לריקנים
זה הבדידות שממלאת חלל בחייו
זה העוני שיש באופיי הדל
זה הפחד למות, והרצון שלא להיכשל
זה מי שהוא, אך הוא, עדיין מתכחש.

ומה כעת? עוד יום חסרת תכלית
לילה יפה מתבזבז
חיי הנעורים כבר הולכים ונשחקים
הסיגריות והסמים ממלאים לו את החיים
הריקנות גוברת, הפחד מגדיל ממדיו
השקט, והדיכאון הופכים למרכז חייו
הוא מסתכל בעיניים בוכות אך אף פעם לא מראות
הילד הפך בין רגע לנער שהתפתח לאיש, שנפשו נמצאת עמוק בעננים.

במין שלווה אך ללא נחת
במין הצלחה אך ללא נחלה
ואתם, טיפשים אך האמנתם לו, לילד
שגדל וגדל וגדל כמו פרח הכי יפה בגן
ובין רגע צנח ומצא את עצמו כמו אותו הזלזל.

אך אבוי, הפעם השקט הוא שקט
החיים כבר נחים על אותו עדן החלון שהייתה לו לסיבת דיכאון
הבדידות מתמלאת בשק זיכרונות ילדים
האופי הדל בין רגע נקטע
הפחד למות והרצון שלא להיכשל הופכות לקלישאות על מצבה
זה מי שהוא, בתקופה, שהייתה!.