אני זה מה שאני יודע. מה שאני יודע ומה שאני חושב ומאמין. מה
שאני חושב ומאמין זה מה שאני מייצג, וזה מה שאני. זה ולא אחר.
זה ולא יותר. הדרך אותה עברתי בחיי, והבחירות אותן בחרתי
במהלכם, הם אשר ייצרו אותי להיות מי שאני. על כן, אינני מתחרט
על דבר מהדברים אותם עשיתי ובהם בחרתי. הדבר נע מהבחירה הגדולה
בחיי ועד אל צירוף המקרים הקטן ביותר, אליו כמעט לא שמתי לב
כלל.
   יום אחד, קמתי בשעה עשר בבוקר, ישר אחרי שנגמרה ארוחת
הבוקר. כאשר קמתי, חשבתי מחשבות מסוימות והרגשתי תחושות
מסוימות, אשר אותם לא הייתי חווה לולא קמתי בשעה זו. נאמר
והייתי קם חצי שעה לפני כן, הייתי מייד קם והולך לארוחת הבוקר.
לאומת זאת, אם הייתי ממשיך לישון יותר זמן, סביר להניח שמישהו
או משהו אחר היה מעיר אותי והייתי חושב עליו. לכן הייתי יודע
דברים אחרים וחושב מחשבות אחרות, מה שאומר שלא הייתי מי שאני
עכשיו, אלא מישהו אחר.
   דוגמא יותר קיצונית, היא המעבר שלי לפנימייה. היום אני
לומד בפנימייה באזור הנגב. תכונותיי הן תכונות של פנימיסט,
וחלק גדול מהחוויות שחוויתי הן חוויות שמזדמנות אך ורק
בפנימייה. אם לא הייתי עובר לפנימייה, הייתי עכשיו אדם אחר
לגמרי. שתי הדוגמאות מראות דברים שמשנים את הבן-אדם, אך ברמות
שונות. מצד שני, שתיהן חשובות באותה המידה. כל אחת מהן יצרה
משהו אחר בי.
   לגבי השאלה, האם אני מאמין בצירוף מקרים, אני יכול לומר
דבר אחד. אינני יכול שלא. אני חיי לפיו. הוא זה שיצר אותי כפי
שאני, ואני לא מסוגל להתעלם ממנו. צירוף המקרים הוא הדבר אשר
מניע דברים לקרות כאשר אנחנו לא עושים זאת. הוא חלק חשוב מאוד
בהתפתחותם של דברים. בלעדיו לא היה החלקיק הראשון והאבולוציה
לא הייתה מתקדמת לשום מקום, ובטח שלא להיכן שהיא הגיעה.
   יש לשים לב לדבר נוסף. בחיים אין נכון ולא נכון. אולי יש
בריא ולא בריא, אבל אין נכון ולא נכון. איך תוכלו לומר לי האם
המעבר לפנימייה, היה מעשה נכון, או שמא היה הוא טעות? הרי
עכשיו אני כאן, בן-אדם מסוים ביותר, ואם לא הייתי עובר, הייתי
בן-אדם אחר, במקום אחר. מי מבני-האדם הללו נכון יותר? אין זו
שאלה שאפשר לשאול, ואם כבר נשאלה השאלה, אין לה כלל תשובה.