אני חולמת שאני נופלת ואתה למטה מתרוצץ. מנסה לתפוס אותי. אבל
תמיד, שנייה לפני הפגיעה באדמה, או בך, אני מתעוררת. לפעמים
אני חושבת אולי אני באמת צריכה לקפוץ. רק כדי לדעת מה קורה
בסוף. אולי בסוף אתה תופס אותי וחוזר אלי? ואז הכל יכול להיות
יותר טוב. נתחיל מההתחלה!
לא. לא, לא!!!!
זה לא יכול להיות. זה לא יקרה.
אתה עזבת, לטובת המחלה. היא ניצחה אותך.
ואותי? אותי ניצח הכאב.
ואולי זה לא הכאב שניצח אלא הגעגוע. הגעגוע לתקופה שלפני
המחלה, אז כשיכולנו לעשות מה שרק רצינו.
ואולי זה הצער שניצח. הצער שלא יכולתי להוציא ממך את המחלה
הזאת. שלא הצלחתי להוציא אותה.
אני מצטערת!!!