" התנועה בארץ זה מכה " חייך אליי בעצבנות נהג המונית . מפיו
עלה ריח של סיגריות זולות וקפה . עמדנו בפקק תנועה נוראי בדרך
מנתב"ג  אל בייתי בצפון תל אביב .
" אתמול ירד גשם , אמרו שגם היום . איזה גשם ואיזה נעליים, לא
דובים ולא יער "
המשיך . הבטתי בו בעצבנות קלה . רציתי כבר להגיע הביתה לשכוח
מהנסיעה הזאת . התגעגעתי לשרון שלי ולנועה הקטנה שלנו .
" מאיפה אמרת שאתה חוזר ? " . הבנתי שזה לא הולך ושהוא לא
יפסיק עד שאני יענה .
" פורטוגל , אני חוזר מפורטוגל " . ניסיתי להישמע הכי נחמד
שאפשר .
הוא חשף שיניים צהובות ופלט נשימת הנחה . לאחר מכן שאל ,  " מה
יש לך לחפש שם ? ".
" סליחה ? " ,  שאלתי . " בפורטוגל , מה עשית שם ? " ענה .
החלטתי שבמילא יש לנו לפחות שעתיים לבלות ביחד אז לפחות שיהיו
נעימות ככול האפשר.
" עסקים . אני מייצא מאווררי כיס לפורטוגל "  .
" וואלה ? " שאל בתמיהה נהג המונית .  " מאווררי כיס ? . יש
לזה ביקוש ? " .
" תתפלא , לאחר סקר שווקים אונברסלי , פורטוגל והפריפריה התגלו
כמקום הביקוש הגדול ביותר בעולם ". ניסיתי להרתיע אותו בשפה
גבוהה וכך אולי ישתוק , אך נראה שהוא אינו נרתע.
" איך הגעת לזה ? זה ממש גאוני " .


חייכתי ,  הוא לא היה הראשון ששאל אותי את השאלה הזאת, הראשונה
הייתה שרון ,אישתי . ישבנו במלון בים המלח . באותה התקופה
עבדתי בנדל"ן . הייתי משועמם ועבודתי נמאסה עליי . ואז על שפת
הים עטופים בשכבה עבה של מלח וקרם שיזוף לבן , מחייכים
ומאושרים , סיפרתי לה על הרעיון שעלה בי כשבוע לפני .
היא נתנה לי את מבט ה " אתה צוחק ,נכון ? " שלה .
" לא אני רציני לגמרי " אמרתי לה .
שבועיים אחר כך התחילו הדברים לרוץ וכעבור חודש הייתי כבר עמוק
בעסק .


אני לא יודע מה גרם לי לחרוג מהאפטיות שלי ולהיות גלוי כל כך
אל נהג המונית אבל חיוך צהוב מניקוטין השתקף עליי מהמראה
הקדמית . משום מה הרגשתי טוב ולא נבהלתי מחשיפת חיי בפניי איש
זר כמעט לחלוטין .   "  ואתה ? למה נהג ? " ניסיתי להתעניין .
הוא נאנח והתרווח בכיסא העור החום שלו . " בנעוריי " התחיל
מספר לי את סיפורו .
ואני למרבה הפלא ובעיקר להפתעתי ממש התעניינתי בסיפורו.
" לי אין בגרות כמוך. וזה לא שלא הייתי תלמיד טוב או מופרע  ".
לפתע הסתובב כולו אליי וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את פניו
במלואם .
" להורי לא היה את הכסף ללימודים ולכן נשרתי בשמינית " . רק
זמזום הרדיו נשמע בחלל המכונית והוא חזר אל ההגה .


הרגשתי מבוכה וצער עמוק ובעיקר חשק להטפת מוסר על ערכי העולם ,
מחשבותיי נדדו רחוק מפקק התנועה. מבעד לערפל המחשבות הסמיך
יכולתי לשמוע אותו אומר  , " כבר שעה שאנחנו נוסעים ביחד ואני
עדיין לא יודע את שמך " .
חזרתי למונית ממחשבות ברומו של עולם . " נועם מיכאלי . נעים
מאוד " .
" נעים מאוד אני שלום בן - דוד " חייך את חיוכו הצהוב . "
ת'אמת ידעתי שקוראים לך ככה ראיתי את המזוודה . סתם רציתי
לשבור את השקט ".
הוא הדליק סיגריה לחץ על הגז וכעבור שתי שניות לחץ שוב על
הבלמים . הוא עצר קרוב מידיי להונדה הלבנה שלפנינו , חשבתי
לעצמי .
"אתה נשוי ? "  שאל לפתע . הצבעתי על טבעת הנישואין שלי
וחייכתי . " יש לי גם בת , נועה " . הוא הביט בי במבט עצוב "
אישתי נפטרה לפני שנתיים ."
" אני ממש מצטער " שתקתי . אחרי כן שאלתי " ילדים יש לך ?" . "
לא " הוא ענה " אישתי נפטרה כשנה אחרי החתונה . הסרטן , כנראה
שהוא אכל אותה כבר כמה זמן לפני זה . גילו את זה מאוחר מידיי "

" מחלה נוראית " אמרתי  בניסיון נואש לנחם . לא היה לי שמץ של
מושג מה עבר האיש הזה בחייו . אך הרגשתי שאני מכיר אותו .
כאילו צפיתי כל תנועה שלו מראש . כמעט כמו שצפיתי שהעסק יצליח
כל כך. וכמו שצפיתי שתיולד לי בת . אישתי ואני לא רצינו לדעת
את מין התינוק לא רצינו להתכונן , ספונטניים.
לאחר מספר דקות של שקט מחניק השתחרר הפקק וכעבור כרבע שעה
יכולתי לראות את ביתי. אך במקום לשמוח על כך שגעגועי לאישתי
וביתי תמו, הרגשתי עצב מוזר על כך שאני נפרד משלום . הוא החנה
את המונית בחנית הבניין בכדי לא לחסום את התנועה ופרק את תא
המטען . ניגשתי לשלם לו אך הוא סירב בטענה שהוא לא יכול לקחת
ממני כסף אחרי נסיעה כזאת ארוכה  " זה פוגע בי שאתה רוצה לשלם
, אני לא רוצה ממך כסף " אמר בכעס סלחני משהו , כמו הורה שכועס
על ילדו כאשר זה שובר דבר ערך .
עליתי לביתי  והוא נעלם בין ערפילי עשן האגזוז הקסום. נועה
הקטנה חיבקה אותי ישר בכניסתי בדלת . שרון ישר לאחר מכן .
אכלנו ארוחת ערב שבה לא הפסקתי לחשוב עלי חיי ועל חייו של נהג
המונית שהסיע אותי מנמל התעופה . וניסיתי להבין את הקסם שהיה
באיש עם השיניים הצהובות וריח הקפה .

שלושה לילות אחר כך התקשרתי לחברת המוניות שאתה נסעתי משדה
התעופה באותו היום . שאלתי את המרכזנית אם אפשר להזמין את
המונית של שלום בן - דוד.
" שלום בן - דוד ? מצטערת אין אצלנו נהג כזה "










הסיפור הזה מוקדש למורן שלי שאני כל כך אוהב
והיא נמצאת כל כך רחוק