יואב רובין / איש האפר |
כלומר היה
אלא שעכשיו נושא הוא
אפרו אל ההרים
ועפרו מלא רמץ ורמש
ורימה ותולעה בו
רגליו לא עוד יסחבהו
בעודו מדדה מעלה.
השמש לא עוד תאיר לו
נחשו הכישו
ונשרו זולל את כבדו.
לא עוד יאהבהו חיותיו
עזבתו חיותו
לא עוד ירים ראשו במרי
לא עוד יביא בשורת אישו
אל בני אדם.
עייף הוא ויגע,
רגליו לא ישאו עוד
אף את קוטן משקלו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|