בתחילה בתחילה.
הוא נכנס לבוש מעיל עור שהגיע לו עד לברכיים, כובע בייסבול
ומשקפי טייסים שחורות.
אולי זו היתה הצהרה אופנתית כלשהי או שהוא היה סתם מתלבש גרוע,
לא שאני יודע איך מתלבשים טוב, אבל בכל מקרה... הוא התקרב
לעברי בצעדים קטנים ומחושבים, כל מרחק צעד כמו קודמו, טיפשי
ששמתי לב לעניין הזה... משום מה הוא משך את תשומת ליבי.
הוא נעמד לידי.
בוהה.
אולי זה הוא הרהרתי במחשבתי, אבל הם אמרו שהוא יהיה כושי.
טוב נו בקרוב נדע.
הוא הכניס את ידו לתוך מעילו.
כן... זה היה הוא... לא הייתי יכול להיות יותר בטוח במשהו
בחיי.
"הנה החבילה שלך אדוני... תחתום פה בבקשה"
חתמתי.
הוא התעופף דרך החלון לבוש בזוג הכנפיים הכחולות ירוקות שלו.
מוזר שלא שמתי לב אליהן קודם.
פתחתי את החבילה והנה זה היה שם, במלוא הדרו מה שייחלתי לו כל
חיי.
אבן גדולה וחומה ומאד נחמדה.
והיא הייתה שלי עכשיו.
אני יכול לעשות איתה מה שאני רוצה, לזרוק, לתפוס, לגלגל.
גל של אושר אפף את גופי בזמן שהתקרבתי אל חלון החדר.
צפיתי בשליח בזמן התקרבותו אל הענן שמעלי.
"תודה" צעקתי לו.
והוא השיב "תמיד לשרותך"
"חן חן" הנהנתי בראשי וחזרתי למקום רביצתי הקודם עם חיוך גדול
פרוש על פניי.
תגידו מה שתגידו אני גאה להיות בן אדם חומרי. |