החומרים מהם עשויים גיבורים (או: "רחמיי על לוייס ליין")

החבר הראשון שלי היה סופרמן. לא, לא סתם מישהו חזק. סופרמן
באמת - עם התלבושת ותסביכי קלארק קנט. עד היום אני מסתכלת
לשמיים מחכה להבדיל בינו לבין המטוסים.
לי בכלל לא היה ניסיון עם גברים. מה לעשות, אף אחד לא היה
מספיק טוב בשבילי. לו כבר היו כמה חברות בעבר, לא משהו רציני.
לא אהבה.
סופרמן היה הזיון הראשון שלי. סופרמן, האיש, הגלימה והזין.
סופרמן,  האיש, הגלימה והזין - אבל בגיל ההתבגרות. היה בינינו
כ"כ הרבה משותף ונורא נהנינו לדבר אבל בכל פעם שניפגשנו לא
יכולנו לרדת האחד מהשניה. רק לרדת אחת לשני. עד היום יש לי
צמרמורות כשאני נזכרת בריח שלו....אוווו.... והמירוץ הזה,
המירוץ לזיון. זה היה בגיל ההתבגרות, אז הוא עוד לא כ"כ למד
להשתלט על הכוחות שלו. הוא היה גיבור פעולה בגיל ההתבגרות
וחרמן בדיוק כמו כל ילד בן 17. טוב, אולי קצת יותר...
עוד כשהיינו בתקופת ה"טרום זיונים" מצאתי את האוייבת הגדולה
שלי.החגורה שלו. החגורה הזאת עם הסמל שלו של ה-S? מילא כל
התלבושת, והגלימה. על זה עוד אפשר להתגבר (זה נקרע נורא מהר)
אבל החגורות האלה?! באמת!! מי לעזאזל שם חגורה עם קומבינציות
ומנגנוני הגנה בדרך כשהוא יודע שהוא הולך לקבל מציצה?? אוי,
ושלא נדבר על התקפי התעופה הספונטאניים - אפילו עם ביצים מברזל
אתה לא יכול לבתק למישהי את קרום הבתולים כשכל שלושים שניות את
מתעופף מטר וחצי למעלה.
שאני אפילו לא אתחיל עם אילו בעיות היו לנו עם הקונדומים!!!
קיבינימט! מה בסך הכל רציתי? זיון? פטיש או לא - הקשר הזה היה
חייב להגמר. לא יכולתי עוד עם הסיטואציה של לראות את הזין הענק
שלו, בזקפה מדהימה (וארוכה להחריד...) וחוסר יכולת לעשות עם זה
משהו. איש ברזל או לא  - אני מסופקת לא יצאתי משם.
מאז שנפרדנו אני לבד. טוב, ככה גם הייתי קודם. אבל עכשיו,
עכשיו יש לי הפלאשים של שנינו ביחד, ואני לא יכולה לעמוד
בזה.... אבל אני חייבת זיון.... למישהו יש את הטלפון של ברוס
ווין?!?!?