קרעי תיקוות נשרכים
בשמי לימון פריכים
של קיץ גווע.
וניק דרייק בקול שקט
שר על ירח ורוד, ומת
עת סתיו שוב נובע.
קולו מרמז על אימה בת חלום
גל יגון מתנפץ אל מול חופי תום
זו עונת הכאב, ההולמת בפתח
סוף הקיץ הטוב, קצו של הנצח
'החורף מגיע', ידעו כל בני סטארק
שטוף גשמי תרעלה, אך אפוף בברק.
חותם גורלו של הנסיך הקטן
עיניו שושנים גם ליבו ארגמן
ומותו המיותר מרעיד מיתר משותק
בעמקי לבבנו שצרח וזעק
עת דכאון מצולות, לבן ועגום
קרע נשמתו מגופו הצנום.
אם הייתה מעודה שושנת סרק בודדה
שנקטפה באיבה על ידי אל-קוביה לא מודע
הרי שלך היא, אומלל,
טרובדור מבולבל.
הבזיק לרגע, או-אז חדל
סנה בוער שאוכל. |
