פסעתי במהירות בין העלים שנשרו ועתה נחו בצבע אדמדם על המדרכה,
נותן לרוח לפרוע את הבלורית וללחוש לי שיר לאוזן, בנהימה מרגעה
ומרגיזה כאחד.
סתיו. ואני הולך אל הגבעה המכוסה דשא ירוק שהיה רטוב מגשם
ראשון. כאן הייתי איתה אך אתמול, צוחקים, רצים, היא מנסה לתפוס
אותי ואני בורח עד שנופל. מתנשקים ארוכות, ידי לופתת את כתפה
בעדינות, ואילו ביד השניה ליטפתי את שיערה המשיי והארוך שהכרתי
כל סנטימטר ממנו.
סתיו. על ראש הגבעה שאתמול היינו ניצב לבד וחושב עליה, שיותר
לא לעשות בה כבשלי. חיוכה ישאר רק כזכרון מתוק אשר יכאיב עת
יופנה אל אחר, וכשנחלוף זה על פני זו נשאר זרים.
כל הקיץ היינו, ועכשיו כשהוא נגמר סתיו כבר לא החברה שלי. |
