"היא כבר חושדת זה חייב להגמר" עומר לחש. הוא לחש אבל כל אות
הייתה כמו צעקה, צעקה שהרעידה את כולי.
"אתה לא יכול לדעת היא לא אמרה עדיין כלום נכון?"
ניסיתי לשכנע אותו, רציתי הזדמנות אחרונה.
"תעזבי אותי כבר" הוא דחף אותי על המיטה לא יכלתי לזוז,
השתתקתי.
עומר, עומר שאני כל כך אוהבת עומד להתגייס שבוע הבא הייתי
בטוחה שכשיגיע הרגע הזה הוא ייתבגר, הוא ייזרוק את חברה שלו
ואני והוא נוכל סוף סוף לחיות כמו זוג אמיתי, כבר 3 שנים שאני
מחכה לרגע ההתבגרות הזה, ועכשיו מה? עכשיו הוא זורק אותי.
אני יודעת שהוא לא אוהב אותה אני פשוט יודעת.
יום חלף ואחריו עוד יום, שבועות של שתיקה, חיכיתי לטלפון,
מכתב, אבל זה לא הגיע.
חיכיתי לימי שבת שאולי הוא יבוא לאסוף אותי כמו פעם לאחד מן
הגנים היפים האלה, הגנים שבהם היינו חופשיים כל כך, אבל הוא לא
בא אני עדיין הייתי על המיטה בקושי שהצלחתי לקום בימים האלה.
חודשיים עברו, כבר לא יכלתי יותר הייתי חייבת לעשות משהו אז
באתי אליו הבייתה הפתעתי אותו, דאגתי ללבוש את הגדים הכי מגרים
ולשים את הבושם שהוא הכי אוהב, וזה עבד, למשך 3 שעות הכל היה
בסדר, שכבנו, הרגשתי איך כולו כל הגוף שלו שלי לא יכלתי להוריד
את החיוך עברו לי כל כך הרבה מחשבות בראש, כל הזמן שחיכיתי היה
שוה אני ועומר שכבנו על המיטה, על המיטה שלו, בלי דאגות רק
אהבה הייתה שם בלי שום מחשבות מיותרות.
עבר שבוע עומר לא התקשר, גם לא אחרי חודש, גם לא אחרי שנה ואני
נשארתי על המיטה שלי רק שהפעם שכב לידי גם התינוק שלי...
התינוק של עומר