New Stage - Go To Main Page

הילה טל
/
חייל נופל של לבנון

כבר לילה, ואני מחכה שתתקשר אלי.
עוצמת עיניים וחולמת עליך מגיע,
מתיישב לי בקצה המיטה ומעביר
אצבע בגב כף הרגל, "ילדונת, קומי."
מחייך אלי ונושק לי על המצח.
זה מוזר לי לחשוב על טקסי זכרון וחזרה למקום הזה
ממנו ברחנו כל-כל מהר כשרק מלאו לנו 18,
אפילו מהבית ברחנו, לקחנו את תעודות הבגרות
ונסענו לאיביזה. חזרנו רק כדי להתגייס,
חזרתי רק כי אתה חזרת. הרי צבא זה בכלל לא הקטע שלי.
וכל-כך הקטע שלך.
ברדיו מתנגנים שירים עצובים, כמה אירוני ביום העצמאות.
ואתה, בכלל לא פה לשמוע.
אני יושבת על הספה בסלון, מול הדלת מחכה שתדפוק בה.
חיים מסוף שבוע לסוף שבוע.
מניח בפתח תיק ירוק ואני קופצת עליך מלבקת ואתה, נושק.
אני מתגעגעת אליך, לעיניים, לידיים, לשפתיים הכל-כך רכות.
ילדים במדים ילדים במדים אוחזים ברובה צעצוע.
ואתה ברוטינה שלך, לנצח, נכנס את הג'יפ ונוסע צפונה,
חייל נופל של לבנון.


27.5.02



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/7/02 23:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה