1. התעוררות

השאלה הראשונה שקפצה לראשי כשהתעוררתי היה איפה אני.

ומיד עניתי לעצמי שקריר וטחוב כאן.

ואז באה התובנה -

שזה בעצם הבית שלי.

השאלה השנייה שנקרתה בראשי היא אם אני כאן בכלל או שאני במקום
אחר.

השאלה השלישית הייתה עם זהו טעמו האמיתי של קריסטל, כי אם כן,
אז בטח קריסטלים עושים כאב ראש עצבני. ובמה זה יותר טוב מהאנג
אובר? לא יודע!

השאלה הרביעית הייתה מדוע אני שואל את עצמי כל כך הרבה שאלות.


אז הפסקתי, וזינקתי מן המיטה.

בשלב זה, נכנס הרוצח והרג אותי.

2. הרוצח

אני הרוצח.

אל תשאלו אותי ממתי, כי אני לא יודע.

אין זמן ומקום לעלילה הזאת. אין גם מניע, ונסיבות. אין אליבי
כי אני אשם.

אז למה רצחתי אותו?

ולהוא עם הזקנקן הייתה סיבה? למה בכלל אני צריך סיבה?

רצחתי אותו בשביל המשפט "בשלב זה, נכנס הרוצח והרג אותי". זה
פשוט נראה טוב על הנייר.

זה נראה כל כך טוב על הנייר, שזה אפילו מודגש.

מה? לא? אתם חושבים שהיה יותר טוב אם היה כתוב "בשלב זה, פצחתי
בזמר של בוקר ונכנסתי למקלחת!"?

טוב, שיהיה.

3. בשלב זה, פצחתי בזמן של בוקר ונכנסתי למקלחת!

בשלב זה, פצחתי בזמר של בוקר ונכנסתי למקלחת!

לא היו מים חמים והיה לי קר, אז העדפתי כבר להירצח.

4. רוצח

הוא אשר אמרתי קודם. זה פשוט נראה יפה על הנייר.

אחרי שרצחתי אותו, רצתי מהר לתחנה המרכזית.

אין לי אוטו.

אמה אומרת שאם אני אתחיל לעבוד, אז בטח אני אוכל לקנות אחד
מתישהו.

ניסיתי להסביר לה שרוצחים לא עובדים, אבל היא לא הבינה.

אז נאלצתי לרצוח גם אותה.

חבל, דווקא אהבתי אותה.

אז עכשיו אני רוצח סדרתי.

הרצח הראשון שלי עוד היה קל. לא היו שום עקבות.

אבל השני פוענח מיד.

הוכנסתי למאסר עולם, וגם זה רק בגלל שבארץ אין עונש מוות.

אז עברתי לטקסס, והנשיא החדש הוציא אותי להורג.

5. הנשיא החדש

למה הוצאתי אותו להורג, אתם שואלים ?

כי הוא רוצח סדרתי מתועב.

אז מה אם הוצאות להורג זה לא מוסרי.

זה יעיל. יותר הוא לא ירצח אף אחד.

ומה עם כל שאר הרוצחים?

כן, אני אוציא גם אותם להורג.

מה? אני רוצח?

מה פתאום, אני נשיא המעצמה הגדולה בעולם.

טוב, שיהיה, אני רוצח.

אבל אני נשיא המעצמה הגדולה בעולם.

אני אידיוט שלא מסוגל לבנות משפט?

טוב, שיהיה, אני אידיוט שלא מסוגל לבנות משפט.

אבל אני נשיא המעצמה הגדולה בעולם.

אז תקפצו לי כולכם.

לא, לא לים.

אופס, קפצתם?

אני באמת מצטער, לא ידעתי שאתם כל כך טיפשים.

אבל בעצם בחרתם בי, אז הייתי צריך לדעת.

הייתי יודע, אם לא הייתי אידיוט בעצמי.

אז רגע, אני לבד פה?

האלו? יש פה מישהו?

איזה סוף מבאס, אין פואנטה.