תל אביב,
מטרופולין יהודי כשר למהדרין
ניו יורק של האי הערבי
אני זוכרת שדות של חרציות ליד הבית שלי
איפה שהיום יושב המקדונלדס,
עבר
אני מתגעגעת לעבר,
לשדה החרציות, זה פרח כל כך ידידותי
ולעתיד הנוח שאני צופה
לרכבת התחתית
געגועים,
לבתי הקפה, לאלכוהול,
ויסקי תוצרת חוץ
בעצם אלו הם חיי כיום
קידמה,
האם העתיד אכן זוהר,
לאן אנחנו מתקדמים?
ומהי המטרה ברצוני לדעת,
אני כבר בכלל לא בטוחה מהי קידמה,
והאם החרציות באמת כל כך מיושנות כשהן לא מפלסטיק? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.