שוכבת על מצבת דמך
מנסה לאחוז בחיים
מחפשת את אור חיוכך
בחשכת רוחות רפאים
כל כך חרדה עליך
אולי כבד עליך העפר
ואולי מחניק לריאותיך
שלא תקפא בארון הקר
נעטפת בדממה של כאב
מניחה פרח לבן
איך נגרם כל כך הרבה סבל
מכדור אחד, כל כך קטן
האם לפעמים כשכאב בכית?
האם הספקת לחוות אהבה?
האם צחקת מספיק וידעת מספיק?
הרי רק שבע עשרה שנה...
עוזבת בתפילת לב שנשבר
נשאר מאחור, כל כך לבד
אלוהים, קיבלת ילד מקסים
שמור על החיוך שאבד.
לזכרך רונן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.