אוף. אוףףףף..
קצוות שיער מהפוני נפלו לה על הפנים והיא נשפה עליהם כדי להעיף
אותם בחזרה למקום. היא הרגישה נורא מבוגרת ככה, נושפת על הפוני
בזעף, כאילו שהיא אשת קריירה מצליחה שמסתדרת עם עשרים וחמש
דברים יחדיו, ומתמרמרת בין לבין על כל העיסוקים האלו והמחשבות
האלו.
כבר יום שלם היא חושבת על זה, ועל מה לעשות. היא באמת הרגישה
נורא עסוקה עם המחשבה החדשה הזאת שהטרידה אותה. וזה קצת מצא חן
בעיניה, שפתאום יש לה עניין רציני כל כך להתעסק איתו, ודבר כל
כך חשוב להחליט עליו.
היא הדליקה טלויזיה, והתחילה להעביר ערוצים.
פעם היא הייתה מדליקה וישר מעבירה לערוץ 6. עכשיו, היא כבר
גדולה. כשהיא מדליקה טלויזה, היא מעבירה קודם לערוץ הראשון,
והשני, ואז עוברת על שאר הערוצים שמעניינים אותה.
בחדשות דיווחו שוב על חשש כבד לפיגועים. היא הסתכלה על התמונות
שעברו מולה בשעמום, וחשבה לעצמה כמה שמיקי חיימוביץ הזאת יפה.
כשהיא תהייה גדולה היא גם תהייה בלונדינית.
אוףף..
כיבתה את הטלויזיה בכעס. יש לי דברים לחשוב עליהם!, מה אני
רואה עכשיו טלויזיה?.
אז היא ישבה על המיטה ולקחה את המשרוקית הזאת והתחילה לחשוב.
זאת משרוקית נורא יפה, אמרה כמשכנעת עצמה. וגם אף אחד לא ישים
לב, אמרה כדי לוודא שהיא לא עושה משהו באמת רע. אבל אולי אמא
תכעס?, וההתלבטות נעשתה יותר ויותר קשה.
וזאת באמת הייתה משרוקית מיוחדת. החלק הקדמי הייה צבוע סגול,
והצדדים היו וורודים. החוט שהמשרוקית הייתה עליו גם הוא הייה
ממש יפה. בצבע סגול עדין כזה, קצת חלש יותר מהסגול של
המשרוקית. היא אף פעם לא ראתה משרוקית כזאת יפה..
רעשים נשמעו מכיוון חדר המדרגות. מפתח נכנס למנעול וקולות
דיבור נשמעו מהצד השני. אמא!, אמרה בשמחה.
היא קיוותה שאמא שלה תוכל לעזור לה לעשות את ההכרעה הסופית,
אבל פחדה שתכעס עליה.
אמא שלה נכנסה לבית עם אביה, והיא רצה אליה בידיים פרושות
וחיבוק גדול.
אמא, אני רוצה לדבר איתך קצת.. אמרה בקול מתנצל על ההפרעה
בשיחה. בכל זאת, החלטה כזאת לא עושים כל יום, וההחלטה יכולה
להשפיע הרבה!, אז המטרה מקדשת את האמצעים, חשבה.
לא עכשיו, ענתה אימה, דוד שלך חייל זוכרת?, ויכול להיות שהוא
נפצע בפיגוע שהייה, אני צריכה להתקשר לכמה מקומות ולברר, אמרה
אימה וניגשה לטלפון.
הייה פיגוע?, אוףףף.. עכשיו אמא תשב לייד הטלפון לפחות שעה כמו
תמיד, ואני לא אוכל לדבר איתה..
היא הלכה בחזרה לחדרה. היא הרגישה את הלב שלה דופק כשהיא עברה
מול אביה ואימה בדרך לחדרה. הרגישה כמעט כמו פושעת כשהיא
החזיקה את המשרוקית הזאת ביד בתוך הכיס [כדי שלא תיפול מהכיס
חלילה].
ושוב, קצוות פוני נפלה על פניה, והיא בעצבנות נשפה עליה
והתחילה לחשוב על מה לעשות. בכל זאת, לא כל יום מחליטים החלטה
חשובה כזאת.
להחזיר את המשרוקית שלקחה בלי כוונה או לא?

אמא שלה הייתה עדיין על הטלפון, מתלוננת בין לבין לאביה על
הממתינות שהיא צריכה לחכות עד שסופסוף יענו לה.
מהטלויזיה בסלון היא שמעה את מיקי חיימוביץ מקריאה מספרי טלפון
של בתי חולים.
איזה יפה מיקי חיימוביץ.. גם אני אצבע לבלונדיני כשאני אהייה
גדולה, חשבה ונשפה על הפוני שבנתיים הספיק לברוח ממקומו ולפול
על פניה שוב.
אוף. אוףףף...