יוני מיכאלי / חומת הזכוכית |
כמו אור שמגיע לכל מקום,
אבל עטוף בבועת זכוכית
שאם היא נשברת האור כבה.
להיות אדם שנשלט בידי אחרים
ואין לו רצונות משלו,
עד שמישהו ריחם עליו
והעניק לו מעט חירות מתנה.
ואני שגדלתי בבועה
לא יודע איך לנהוג.
לפעמים מישהו מדליק
ואני רוצה להתפרץ להאיר,
ומולי ניצבת חומת הזכוכית.
רוצה לנתץ אותה לרסיסים,
ומפחד להיכבות.
לא רוצה להעלם מהשטח,
להעלם ולא לחזור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|