הפארק הלאומי

 הפארק הלאומי שקט עכשיו. באמצע השבוע כימעט ואין  אף אחד
שיבוא לעשות כאן על האש.
 אין מי שיבוא לשחק כדורגל בדשאים הרחבים.
 איש לא שט על סירות הפדלים הכתומות, מתקלפות, אשר   צפות להן
עכשיו לבד קשורות בשלשלאות ברזל כבדות, כמו   אסירי עולם
בעבודות פרך, קשורות אחת לשניה ולמזח.
 מים ירוקים חלקים כמו מראה. העצים עומדים דום ללא  תנועה.
 לפני שעה עברה פה אישה שמנה, רצתה להקיף את הפארק  בהליכה.
התעיפה עוד לפני אמצע הדרך, ונסעה.
 היא היחידה שהיתה פה היום. איש מלבדה לא בא. אין צדיק  אחד
בסדום אשר חושב על הפארק, על בדידותו.
 ולמרות כל האנשים שהתאספו בשישי ושבת לשחק כדורגל,  לשוט,
לאכול, לרוץ, והכל ... הפארק הקשיש זוכר ואסיר תודה  רק לאותה
אישה שמנה שלפחות ניסתה.
 
                     
הפארק הלאומי (2)

- נו, אז את באה או לא באה ?
- לאן ?
- לפארק הלאומי, לרוץ, גוגינג.. את באה ?
-               אתה רומז שאני צריכה להרזות ?
- מה רומז ? מי רומז ?
- אתה. אתה רוצה לרוץ. אתה אף פעם לא רץ. למה דווקא עכשיו ?
אתה חושב שהשמנתי ?
- מה את מכניסה לי מילים לפה ? אמרתי משהו ? ספורט, תחביב. רק
ג'וגינג ביקשתי . זהו.  
- אז אני שמנה.  .. טוב. בוא נלך לרוץ.
- לא. עכשיו את עושה לי פרצופים, עיזבי, נישאר נאכל פופקורן
נראה סרט.
- לא לא. אני שמנה. בוא נרוץ, גוגינג, ספורט, תחביב. אתה יודע
!
- (חושד) למה ? מה ? למה את לוחצת ? את חושבת שאני השמנתי ?
- מה פתאום ? מותק זה רק ספורט !
- אבל אני וויתרתי, למה ככה פתאום את מסכימה ? את חושבת שאני
שמן הא ? תודי !
- אתה מושלם. מלך שלי. יפיוף. עזוב אותך משטויות. בוא נצא.
- לאן ?
- לסרט, אולי לקולנוע ?
- יש לי רעיון יותר מוצלח ! מה את אומרת על המיסעדה של הפארק
הלאומי ?      
                פשרה, שווה הא ?