הוא כל-כך רוצה לאהוב מישהי,הוא אמר לי את זה לפני כמה ימים,
"נו" הוא אמר,"את יודעת,אני רוצה את ההרגשה הנעימה הזו שרוצים
מישהו,שאוהבים מישהו."
ישבתי מולו משתדלת שלא להתפוצץ מצחוק.
"כן" עניתי,"אני יודעת על מה אתה מדבר גם אני אוהבת את ההרגשה
הזו."
ישבנו אחד מול השני,השעה הייתה חמש לפנות בוקר,לפחות,אני עם
המבט שלי ששמור רק לו והוא עם החיוך היפה שתקוע לו בפנים,ישבנו
אני,החברה הכי טובה שלו,והוא,הבן אדם שאני אוהבת בכל יום יותר
ויותר,ישבנו ודיברנו על אהבה.

אני מרגישה כמו באיזשהי סידרת טלוויזיה מטופשת,מהסוג הזה של
"לחיות את החיים" אני לא יכולה לחשוב על זה 5 דקות שלמות מבלי
להשמיע גיחוך,זה כל-כך אירוני,זה כל-כך מוכר,זה כל-כך
קיצי,אבל,זו האמת,אני כל-כך אוהבת אותו.
"יופי דנה מצאת לך את מי לאהוב,החבר הכי טוב שאי פעם היה לך מה
את חושבת לעצמך?!"
אני...אני מצטערת,את לא מבינה אני בכלל לא יודעת איך זה
קרה,הרגשות של כלפיו כל-כך מבולבלים,אף אחד מהחברים שלי לא
יודע שאני אוהבת אותו,הם חושבים שפשוט עוד לא מצאתי מישהו,הם
לא מקדישים לעובדה שלא היה לי קטע אם מישהו או חבר במשך שנה
וחצי יותר מידי זמן,בכל זאת זה לא כזה מוזר.
גם הוא לא חושב שזה כזה מוזר,שנה וחצי בלי חבר,קורה, לכל אחד
יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות טובות בחייו.
"את שומעת את עצמך?! זה ממש חולני דנה,את אוהבת את אותו בנאדם
שנה וחצי ולא עשית עם זה כלום?? וגם כן היובל הזה הוא לא כזו
מציאה,את יכולה למצוא הרבה יותר טובים ממנו!"
אבל את לא מבינה,אין לי מה לעשות עם זה,אני מפחדת להרוס
הכל,אני בחיים לא יהיה מסוגלת לשמוע לא ממנו,בחיים!
אני לא רוצה לנסות,אני לא רוצה לראות האם זה יהיה כן או אם זה
יהיה לא,אני לא רוצה שזה יהיה לא.אני מפחדת מה"לא".
אני לא רוצה לשחק ב"רולטה רוסית" אין לי את האומץ!
אני שונאת אנשים עם אומץ,אני מקנאה בהם.
"מה את מקנאה?,למה לשנוא?,פשוט תגידי לו מה את מרגישה ומקסימום
לא,אז לא,זה לא סוף העולם,תעברי הלאה."
אבל טוב לי ככה,אני חייה בסרט שאנחנו יכולים להיות ביחד,אני
חייה בתוך אשליה,כל-כך כיף לי בה,אני לא רוצה לצאת ממנה,ומה את
אומרת "מקסימום לא,אז לא",תגידי לי את השתגעת? את חושבת שאני
יהיה מסוגלת?.
אוף את יודעת מה הכי מצחיק,בסופו של דבר זה ייגמר אולי
בטוב,אולי ברע אבל אני לא יאהב אותו לנצח.
"אני מקווה!"
תירגעי,אני בטוחה בזה,אבל בינתיים זה כיף לי לחיות באשליה.
אני גם יודעת שמתישהו הוא ידע,אולי זה יהיה עוד ממש הרבה זמן
שאני יספר לו:
"רוצה לשמוע משהו מצחיק,פעם הייתי מאוהבת בך",ואולי אני עוד
אקבל את האומץ לספר לו את זה עוד השנה ואפילו יכול לצאת מזה
משהו טוב.
אולי אני עוד מחכה,שהוא יעשה משהו.
בכל מקרה אני ימשיך לחיות לי ב"אשליה המתוקה."
 
לפני כמה ימים הוא אמר לי שהוא כל-כך רוצה לאהוב מישהי,הוא
רוצה את ההרגשה הנעימה הזו שרוצים מישהו,שאוהבים מישהו.
כן,אני יודעת על מה אתה מדבר,גם אני אוהבת את ההרגשה הזו.
התאפקתי שלא להתפוצץ לו מצחוק בפנים.
אני מרגישה ככה,לי ממש כיף בהרגשה הזו,אני אוהבת אותך,



והלוואי שהיה לי את האומץ להגיד לך את זה.