יוני מיכאלי / מראה תעתועים |
רוצה ולא מעיז,
להתקרב לדבר,
מעיז בקושי ללחוש,
להביט בעינייך.
מרגיש את ידי לוטפת לחייך,
ואת ידייך אוחזות - מרפרפות.
פוקח עיניים,
חוזר לעולם,
ומולי ריק - את פתאום איננה,
מרחבים עצומים נפרשים,
באופק קרן שמש שולחת ניצוץ אחרון,
והשמיים נצבעים בכתום עז שמחוויר.
חשכה משתררת, משרה עצבות.
עוצם עיניים והנה את שוב,
ניצבת לוטפת,
תגידי מה את,
דמיון או מציאות?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|