|
כל מיני מילים שעברו כאן
חלפו על פניי
מבלי להגיד לי
שלום.
תחנת אוטובוס מתקלפת
לתוך עצמי ואם יבוא האיש
שלי כבר לא תהיה להן
משמעות.
כי אני אוהבת אותו באותיות
שאף אחד לא מעז לכתוב נושמת
אותו בקצב זר ומוזר
מתפללת בו בלשון קודש מנשקת
אותו על השפתיים.
הן חומקות ממני ואין בי תשוקה פרועה
לצאת למרדף שליפת אקדחים מהירה מבט
אדיש ארשת של מישהו שלא בוכה אף פעם.
מציצה בשעוני.
האיש שלי יבוא.
אז למה מילים. |
|
|
אריאל זילבר
יכול לחיות.
רק לא בבית
ספרנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.