(קיץ. שמש בהירה מאירה מרפסת פתוחה. על המרפסת: שולחן ושני
כיסאות פלסטיק, בריכה מתנפחת לילדים, צעצועים מפוזרים, עיתונים
על השולחן, עציצי גרניום. הרצפה של המרפסת רטובה, והמעקה שלה
חלוד. שתי דלתות הזזה מובילות לבית אפלולי.)
עידו: (נער בן 19) זהו זה. אני עם הצבא- גמרתי! לא חוזר אני
אומר לכם! לא חוזר!! (הוא אומר זאת תוך כדי שהוא, נערה בת 16,
אמא, ושני תאומים כבני 5 יוצאים למרפסת.)
אמא: (אשה כבת 45) עידי.... עידי שלי, לא נשאר עוד הרבה! זה
יעבור מהר, אתה תתגעגע, תשאל את אב..
עידו: נמאס לי! לא רוצה לשאול את אבא. נמאס מסיפורי הגבורה שלו
על סיירת מטכ"ל. אמא, כדאי שתפתחי את העיניים ותביני שאבא
מזדקן, אבא מ ז ד ק ן!!
אמא: (לוחשת בקול רם) די עידי זה לא יפה... אתה יודע שאבא עובד
קשה, מגיע לו קצת תמיכה.
תמיכה, זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לתת גם לך! נכון יסמיני?
(מחבקת את הנערה)
עידו: אמא... תעזבי את יסמין. זה לא נעים לה. (מושך את יסמין
אליו ומנשק אותה על פיה)
אמא: וזה נעים לה? שככה אתה מנשק אותה מול אמא שלך והאחים
הקטנים שלך? (מסובבת את ראשיהם של התאומים שלא יראו)
עידו: בואי יסמין. (מתישב על אחד הכסאות. הכסא רטוב והמכנסיים
שלו מתרטבות. הוא מושיב את יסמין עליו).
אמא: טוב עידי טוב... איך שאתה רוצה. ולצבא- אתה חוזר! סוף
פסוק. במשפחה שלנו לא יהיו משתמטים, אתה מבין אותי? זה ישבור
את אבא שלך, ואת סבתא רחל גם. אתה חושב שהיא רצתה שסבא יחיאל
ילך למלחמה?
עידו: (מסנן בארסיות לאזניה של יסמין בלבד) אחחח....
יסמיני.... אני כל כך שונא אותה!
אמא: תוכלו להשגיח על התאומים? אני רצה רגע לקנות. יסמיני, אני
סומכת עלייך.
עידו: (ממשיך ללחוש באוזנה של יסמין) אני שונא אותה... ואת
הבית הזה, ואת אבא, ואת הצבא. יסמין, את לא תלכי לצבא את. את
תישארי איתי.
אמא: עידו, כמה שאני נראית לך זקנה, אני עדיין יכולה לשמוע.
(אמא נכנסת לבית וטורקת את הדלתות השקופות.)
עידו: (מחבק אליו את יסמין) נו, נשארנו שנינו. רק אני ואת.
(משתהה לרגע) והם.. (מניד בראשו לעבר התאומים המתפלשים
בבריכה). חם לי יסמין. אני מוריד את החולצה. אולי?...
אולי נעשה כמו אז? את זוכרת? (הוא מוריד את חולצתו וזורק אותה
על הרצפה).
תאום: עידוווווו עידוווווו!!! עופר מכאיב לי. (בוכה וצורח)
עידו: אח יסמין... אני מת עליך. מת עליך! את יודעת את זה? אני
שונא אותם. את כולם! את שונה יסמין. את מיוחדת. את לא מכאן...
לא ישראלית, כל כך אחרת. את לצבא לא תלכי, לא תשתתפי במלחמות.
המשפחה שלך.... כולם בחו"ל! אני אוהב אותך כל כך. רק אותך!
יסמין: YES DARLING, I LOVE YOU TO
BUT YOUR BROTHER IS CRYING
עידו: אני לצבא לא חוזר.