אני מתגעגעת אליו, לריח שלו.
לראות אותו עובד על המחשב,
מראה לי אתרים ודברים
ואני מעיפה בם מבט חפוז,
ושוב חוזרת להביט בעורפו,
להתקרב ולגנוב חטיפי ריח שלו,
והוא שואל ואני מהנהנת "כן יופי ",
וגונבת עוד ממתקי ריח באפי,
עוד מבט חטוף
על האוזניים שלו,
האף הזה
ותפארת שפתיו,
הלוחשות לי הביטי ,
ואני מביטה בצימאון גדול,
לוגמת את כולו בחושיי.
אני אוהבת אותו כמו אל יווני ,
כמו היה הסופראיש הפרטי שלי.
הוא יודע שאני אוהבת,
לא יודע כמה,
לא מגרד במחשבתו הפולנית כמה.
הוא רגיל כל כך לקמצנות,
שהשפע שלי נראה לו קצת מטורלל,
פעם הוא יידע שזה טוב,
שזה המתכון לאושר.
אני מקווה.
יוני 2002 |